יובל דיסקין הופיע במפגש שאלות ותשובות, והמפגש צולם והועבר לתקשורת. אחת השאלות הייתה על הגרעין האירני, ובמהלך תשובתו הוציא דיסקין נייר והקריא ממנו פסוק אחד מספר זכריה המתאר את מלך ירושלים שיגיע כעני רכוב על חמור. לותיקים שבינינו הזכיר דיסקין את בתיה עוזיאל עם "הכינותי מראש" המפורסם שלה. אך בניגוד לעוזיאל, שלצופיה היה ברור שהיא מופיעה בתוכנית מבוימת, דיסקין ניסה באורח מגושם ומביך להציג את דבריו כתשובות לשאלות מקריות שנשאלו מהקהל. המבוכה מתגברת כשמבינים שקלונו של דיסקין נחשף כיוון שאיננו מסוגל ללמוד מראש פסוק אחד בעל-פה.
מתקפה אישית נמוכה בסופו של דבר נסתבר ש”הכינותי מראש" של דיסקין בא כדי להזכיר לנו שברק מאקירוב ונתניהו מקיסריה אינם בדיוק עניים, וחבל שלקטעים המצולמים שהועברו לתקשורת לא צורף קטע המראה את דיסקין, לוחם הצדק מזה הרעב, מגיע למפגש כשהוא רכוב על סוסתו הנאמנה רוזיננטה.
אבל גם הותיקים שזוכרים את בתיה עוזיאל לא יוכלו להיזכר במתקפה אישית כל כך נמוכה ובלתי עניינית על ראשי המדינה מפיו של אחד מראשי זרועות הביטחון שפרש. ניתן היה להבין ואולי אף לסלוח על מתקפה כזו לא בוצעה בעת הצטרפותו של דיסקין לאחת ממפלגות האופוזיציה, אך לא כשהוא מציג את עצמו כמתריע בשער מפני הסכנה הנשקפת לאומה משני מנהיגיה.
אשכנזי ודיסקין - דוגמאות חיות לתהליך אובדן הערכים הופעתו המביכה של דיסקין מזכירה הופעה מביכה אחרת, שאותה לא ראינו, בה סיפר אשכנזי לחברי המטכ"ל כי הרפז איננו מבאי ביתו. אשכנזי ודיסקין מהווים דוגמאות חיות לתהליך אובדן הערכים בחברה הישראלית. ערכים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם: נאמנות, הגינות וכבוד, איבדו כנראה כל משמעות בעיניהם של אלה שהופקדו על ביטחוננו, ושל רבים אחרים שרק הכוח והכסף עומדים לנגד עיניהם.
תהליך אובדן הערכים מלווה בעלייה בחשיבותה של מערכת המשפט, ומתבטא בהנחת היסוד שכל מה שחוקי איננו פסול. ברור אפוא שהדרך להתמודד עם הבעיה איננה עוברת במישור החוקי והמשפטי, אלא במישור החינוכי של עיצוב דעת הקהל. קל לומר, קשה לבצע, אך ניתן לקוות שיקומו יורשים למנחם בגין, שהיווה מופת של מנהיגות ערכית.