חגי עמיר מצוטט בעיתון זה כמי שערב שחרורו מהכלא אמר "אני לא מצטער ולא מתחרט על דבר". ועורך דינו הוסיף: "חגי חושב שהפעולות היו נכונות לזמנן".
המלה המכובסת "פעולות" דומה לשגרת הלשון הערבית הקוראת לשפיכות דמים טרוריסטית - "עמליה"(פעולה) . אוי להן ל"פעולות" האלה!
נכדתו של ראש הממשלה שנרצח, נועה רוטמן, השיבה בזעקה: "שורף לחיות על האדמה הזאת שאני כל כך אוהבת... על המקום הזה אני לא יכולה לוותר, גם כשזה כואב עד מחנק." והבת, דליה רבין , אמרה: "מי שצריכים לדון במקרה הזה הם החברה והמנהיגות הישראלית".
הואיל וכך, ראוי שעוד מישהו "האוהב את האדמה הזאת", אבל שייך לקוטב הנגדי בחברה הישראלית, יקום ויאמר בקול גדול: ליבנו אתכם, בני משפחת רבין, כי הנרצח היה ראש הממשלה של כולנו. ונוכח ההתבטאות הפוגענית והדוחה שצוטטה מפי האסיר המשתחרר, שומה היום דווקא על הימין להוקיע את עזות המצח של מי שמשמיע דברי תמיכה במעשה הדמים המזעזע ההוא.
אכן, הייתה במחנה הלאומי התנגדות נואשת לתוכנית אוסלו ובשוליה ביטויים קשים, כמקובל בכל דמוקרטיה במקרים קיצוניים ביותר, ותוכנית אוסלו הייתה כזאת. בל נשכח, שהיא הייתה עתידה לעלות בחייהם של כ-1500 ישראלים יהודים ואלפי ערבים. עם כל זאת, לא הייתה כל הצדקה לייחס למיליוני הישראלים שהתנגדו לאוסלו הזדהות או הבנה כלשהיא לרצח הנורא, שגם לכוחות הביטחון בא כהפתעה גמורה, והיום אנחנו יודעים ששום גוף מאורגן לא עמד מאחוריו. חטא כבד חטא השמאל גם לעצמו, בלכתו אחרי הדמגוגים שניסו לקרוע את החברה הישראלית לגזרים על-רקע שפיכת דמו של
יצחק רבין, זכרונו לברכה: בעוד רוממות הדמוקרטיה בגרונם, הם ביקשו להשתיק את
חופש הביטוי, נשמת אפה.
תושבים בהתנחלות שבי שומרון הסתייגו מן "האורח" חגי עמיר, נוכח מה שצוטט מפיו. הם סרבו להיות סטטיסטים "בחגיגה" הזאת. ייאמר כאן מתוך וודאות מלאה, שבכך הם ביטאו את הרגשות הרווחות ברובו ככולו של ציבור ה
מתנחלים, ומחנה הימין בכלל. כאבה של משפחת רבין הוא גם כאבם.
דבר רצח רבין נודע לאשתי ולי כאשר שהינו בחופשה באיטליה. המומים ואחוזי הרגשת אסון ביטלנו את תוכניותינו וחזרנו מיד ארצה. אולם כאן לא מצאנו, לתדהמתנו, עם מאוחד כגוף אחד באבלו ובשאט נפשו מן המעשה, כי אם שליחת אצבע מאשימה על-ידי מחצית העם למחציתו השנייה. 17 שנים אחרי, לאחר שהזמן ריפא במקצת את הפצע שנפער ברקמת החברה הישראלית, בל ניתן לפעור אותו מחדש.
בנאומו בכנסת ביום 6.10.95, ובנאום קודם על ירושלים, דיבר רבין על ישות פלשתינית עצמאית "שהיא פחות ממדינה", על גבול ביטחון בבקעת הירדן, על גושי התיישבות ועל "ירושלים שלמה ומאוחדת (ש) שהייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראלית" . בפגישה עם מתנחלים בבית הממשל הצבאי בחברון הסביר רבין, שלפי מושגיו בקעת הירדן משתרעת ברוחבה על כ-20 ק"מ מהירדן מערבה. על הערתי, שאם כן גם מקום כמו אלון מורה יהיה כלול, הוא השיב "שאינו נבהל" מכך.
בהשוואה לנאום בר-אילן של נתניהו ("שתי מדינות לשני עמים") עמדתו של רבין, חודש לפני הרצח, הייתה ימינה מעמדת ראש הליכוד היום.
אם יש מישהו בחברה הישראלית שלא די לו בצו הקטגורי "לא תרצח", יהרהר נא נוכח הדברים האלה, לא רק בכאב ובעוול הנורא, כי אם גם - כמה חסר שחר הוא הרצח הפוליטי!
ולנועה רוטמן שקראה "זה הבית שלי, השפה שלי, הארץ שלי" ייאמר, שגם העם - ימין ושמאל - איתה.
