אין ספק שנתן אלתרמן הוא המשורר הלאומי המודרני. וזאת משני טעמים עיקריים: לאורך כל שנות כתיבתו הוא היה קשור בכל נימי ליבו באירועים שהרכיבו את מדינת ישראל. וכן, בשירתו ביטא את חיבוטי הנפש אותם חווה האדם הפשוט.
אין אירוע לאומי בחיינו שלא מצא כתובת בשירתו של אלתרמן. מהתנכלות הערבים ועד התנכלות המנדט, מהשואה ועד התקומה. הוא הבין ושימר את תחושת הצדק הישראלי המפעם מבפנים. הטקסטים שלו לא פשוטים ואפילו מזעזעים וטראגיים, אך ברובם הם מלאי חמלה ועוני.
למרות שהגבר מת לפני האישה הוא מזדהה עם החלש ומבין את מצוקתו. כך, למשל, בספרו "שירי מכות מצרים", אשר יצא בתקופת מלחמת העולם השנייה ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת עשר המכות.
וכן, סמוך לפרוץ המלחמה התפרסם ספרו "שמחת עניים", שהוא קובץ שירים מלנכולי וקשה שגיבורו הוא אדם מת הבוחן את עולם החיים שעזב – את רעייתו, את חבריו ועוד. אלתרמן מעולם לא פירש ספר זה, והתייחסותו אל המלחמה נותרה עמומה. רמז לעמדתו נמצא בדבריו על הספר: "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?".
בשנות חייו האחרונות הוא חרד לגבי בתו המשוררת תרצה אתר אשר סבלה מנטיות אובדניות. לה הוא כתב את "שיר משמר".
אין ספק שאלתרמן ניחן בכושר כתיבה ובשכל חד, ולכן הוא ראוי לתואר "המשורר הלאומי המודרני".
