נתניהו במבחן האולפנה

בנימין נתניהו, ראש הממשלה הרחבה, המורחבת והממורכזת, צפוי לעמוד בעתיד הקרוב ביותר במבחן: מבחן האולפנה. במבחן זה הוא אמור להוכיח אם הוא נאמן למורשת בית אביו ותומך בהתיישבות או שמא עבר "שרוניזציה" ומעתה ואילך יהפוך לקבלן הביצוע של השמאל הקיצוני. במקרה השני, הפרס הצפוי ידוע מראש: מעמד של אתרוג ושל חביב עדר התקשורת. במסיבת העיתונאים שבה הציג נתניהו לציבור את הכלה החדשה שהכניס תחת חופת ממשלתו הוא דיבר הרבה על עשייה, ורק כאשר נשאל לגבי גבעת האולפנה הוא נמנע מכך והתחמק באומרו: חושבים! למחשבה היה לו זמן רב; גם למעשים: הסדרת החוק בעניין ההתיישבות הייתה והינה צו השעה. הסדרת החוק ולא צו תפיסה מנהלי. החלטת בג"ץ הייתה צפויה. הסדרת החוק הייתה צריכה להתבצע מזמן. הדברים אינם כה מסובכים. נכון, אין להתיישב על קרקע ערבית פרטית, אבל כאשר הדבר קרה בתום לב, הפתרון איננו הרס וגירוש אלא פיצוי הבעלים הערביים, אם יש כאלה. כאשר אין ממי לרכוש את הקרקע ואף אין את מי לפצות עליה - מדובר בסיפוק תאוות ההרס והגירוש של גורמים אוטו-אנטישמיים. בג"ץ נמנע משום-מה מלסלקם מפתח בית המשפט, ואף נמנע מלהמתין לבירור סוגיית הבעלות בערכאה המתאימה. כך היה בעניין מגרון, וכך בעניין גבעת האולפנה. הלהיטות שמגלה בג"ץ פוגעת קודם כל בו עצמו ומכרסמת באמון שהוא כל כך חיוני לתפקודו החשוב. דיון ציבורי, לא דיון משפטי חשוב להזכיר שאין מדובר בסוגייה משפטית - זו נידונה ממילא בערכאה המתאימה - אלא בסוגייה מדינית וערכית: זכותם של יהודים להתיישב בלב ארצם מול דרישתם של אוטו-אנטישמים לאסור על כך, כאילו שעל בסיס גזענות כזו יכול להיכון שלום או אפילו "שלום". מדובר אם כן בדיון ציבורי ולא בדיון משפטי. הסדרת החוק בעניין ההתיישבות הייתה צריכה להתבצע מזמן. אין מדובר בחוק עוקף בג"ץ, כי אין מושג כזה למעט בהקשר של ניגוח פוליטי שעושים כתבים שלוחי-רסן ומקלדת. למעשה מדובר בבג"ץ עוקף כנסת. הכנסת ריבונית לחוקק, ואילו הייתה שומרת על מעמדה ועל כבודה הייתה עומדת בתוקף נגד החדירה הגסה של הרשות השופטת לתחומי הפעולה של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת. עיקרון הפרדת הרשויות, למי ששכח. להסדיר בחוק מעמד בתים שנבנו בתום לב במצב המסובך שנוצר חובתו של נתניהו היא לחשוב ולעשות ומהר: להקים לאלתר את יישוב הקבע של מגרון בגבעת היקב, 2 ק"מ ממקומו הנוכחי, ובכך לחסוך טלטולים נוספים ויקרים של המתיישבים, ולהסדיר בחוק את מעמדם של בתים שנבנו בתום לב - בגבעת האולפנה ובמקומות אחרים, וגם ברמת אביב היא שייח' מוניס - על קרקעות שארגונים פוליטיים טוענים שיש להן בעלים, אם כי איש לא ראה אותם. תזכורת: בגוש קטיף אפילו לא היו טענות של בעלות ערבית פרטית. ארגוני "זכויות האדם" וה"שלום" לא טענו כך. וכצפוי, הם שתקו כאשר ניתנה לצה"ל פקודת הגירוש וההרס שאסור היה לתיתה ושאסור היה לבצעה. זכויות אדם וקניין יש לכולם, פרט ליהודים... מבחנו של נתניהו הוא להסדיר את החוק כך שפשע כזה לא יישנה. לא דחייה ולא צו תפיסה, אלא חוק ברור. עם קואליציה כה רחבה, אין מניעה להעבירו בהקדם, לפני תאריכי היעד שקבע בג"ץ כשנענה לגחמותיהם ולתאוותיהם של כוחות ההרס.