השתיקה של שלי יחימוביץ'

לפני תקופה קצרה, בוועידת מפלגת העבודה ומעל כל במה ציבורית שנקרתה בדרכה, ראינו את שלי יחימוביץ' מבליטה בהתלהבות רבה את תמיכתה בעופר עיני בבחירות להסתדרות העובדים. שלי יחימוביץ' הדעתנית, הפרלמנטרית החרוצה, שידעה להתנסח ברהיטות רבה, עד כמה חשובה התמיכה בעופר עיני לראשות ההסתדרות - לפתע נדם קולה. היא אינה מגיבה כשעופר עיני מתנהג כאחרון השריפים במזרח הקרוב כאן במדינת ישראל. אף לא מילה אחת של הסתייגות מההחלטה של עופר עיני לפטר מזכירת ועד עובדים ולפזר את הוועד. כל מי, שהסוציאל והדמוקרט חברו אצלו יחדיו, מבין שציבור העובדים הוא שבוחר ועד ויושב-ראש ועד, ורק אותו ציבור עובדים צריך להיות זה שידיח את הוועד ואת יושב הראש. שלי יחימוביץ' חייבת להיות הראשונה לתבוע, שרק ציבור העובדים במפעל או בחברה, הוא הריבון לבחור ועד עובדים. רק ציבור העובדים רשאי להדיח בבחירות את ועד העובדים ואת מזכיר הוועד. לא יושב-ראש ההסתדרות יקבע מי יהיה חבר ועד העובדים, גם אם הוא מתהדר בכך שהוא פועל על-פי חוק, שאין בו שמץ של סוציאל ולא גרגיר של דמוקרטיה. התפשטות מערכים אך המחויבות לעופר עיני גורמת לשתיקה של מפלגת העבודה, הפושטת בהנהגת שלי, את כל בגדי הסוציאל ואת כל בגדי הדמוקרטיה ונותרת מפלגה עירומה מערכים. מה שמניע אותה, זו מחויבות של מפלגת העבודה לבוטות הדורסנית של עופר עיני, המפקיר את עובדי רכבת ישראל לתוכניות ההפרטה של ישראל כץ, תוכניות הפרטה שכבר אינן זוחלות, הן חיות ונושמות. כן, עובדי קבלן זו עובדה מוגמרת כבר במחלקות רבות. בתוך שבוע אחד היינו עדים לשתיקה מוזרה של שלי יחימוביץ', כאשר אנשי הסיירת הירוקה בעיריית תל אביב התנהגו בבריונות ובאלימות פיזית כלפי דפני ליף, ושתיקה רועמת לנוכח פגיעה אלימה באושיות הדמוקרטיה בהסתדרות העובדים. בשני המקרים אנו רואים את שלי יחימוביץ' בעלת מחויבויות לעופר עיני ולרון חולדאי, ולא לערכי הסוציאל דמוקרטיה. עובדי רכבת ישראל אינם זקוקים למלל עקר של מילים יפות על סוציאל ועל דמוקרטיה מפי שלי יחימוביץ'. הם זקוקים למישהו שיעצור את הנגע הסרטני של עובדי קבלן ברכבת ישראל, שלצערי, כבר שום טיפול כימותרפיה לא יעזור לה.