המשטרה חקרה את אולמרט ואת
שולה זקן בנפרד, מסרה לפרקליטות את כל חומר החקירה שאספה (כולל שלושת התקליטורים שהועתקו על ידה מהמחשב של משרד התמ"ת) עם המלצה להעמידם לדין.
היה בידי הפרקליטות להגיש תביעה פלילית נגד אולמרט בנפרד ונגד שולה זקן בנפרד. ההבדל הוא קובע ומהותי: שולה זקן, נוכח האפשרות של עמידתה במשפט בו כל מה שהיא כתבה במחשב על פרשיות ראשונטורס, הכספים מטלנסקי, תפקידו של עו"ד מסר וכו' היה משמש כראיה ומתקבל בבית המשפט; או להגיע לעסקת טיעון עם הפרקליטות על הקלת עונשה תמורת מתן עדות מלאה בכל הנוגע לתכולת שלושת הטקליטורים שנתפסו במשרדה בתמ"ת (יש לציין שלא היו אלה יומנים פרטיים שלה, אלא הקלטות ורישומים שבבעלות מוסד ממשלתי שנעשו במחשב אשר בבעלותו).
כיוון שהפרקליטות החליטה לא לתבוע את זקן בנפרד וכיוון ששולה זקן החליטה שלא להעיד במשפט אולמרט, בית המשפט החליט שלא לקבל את שלושת התקליטורים כראיה, וכך הפסידה הפרקליטות הצגת ראיות מוחצות, בלתי ניתנות לסתירה, נגד אולמרט. על סמך ראיות אלה ניתן היה להרשיע את אולמרט. כאן היה מחדל עקרוני מצד הפרקליטות. אשמח לשמוע הערות להנחתי הנ"ל.
