מן המפורסמות היא שאחוזי ההרשעה במשפט הפלילי נאמדים ב-98 אחוזים וצפונה. לפיכך יש שיאמרו שלא די בכך שאין על פרקליט המדינה להתפטר לאור תוצאות המשפט של אולמרט, אלא יש להצמיד לדש חולצתו מדליה לאור הנתונים הפלאיים שמלמדת הסטטיסטיקה.
ברם, אילו נתונים עובדתיים יבשים שמהם אין להסיק כי הגודל (אחוזי ההרשעה) בהכרח קובע!!
פרקליטות המדינה היא המדינה, במובן של הדין הפלילי. משמע כי הנתון הסטטיסטי מלמד שיתרת 2 האחוז שהועמדו לדין וזוכו נגרם להם עוול ע"י המדינה במישרין, על עצם העמדתם לדין.
אל לנו כחברה לצאת במחול צדקני, ובכפוף לכל זיכוי בדין הפלילי ע"י בית המשפט ולהניף את חרב הפיטורין מעל ראשי בכירי הפרקליטות. גם למדינה מותר לעיתים לטעות. אולם, הסוגיה מורכבת הרבה יותר.
לו היו מספר הזיכויים בבתי המשפט שווה ערך למספר ההרשעות, נדונים היינו למשטר אינקוויזיטורי, לא עלינו. המשטרים הדמוקרטים שקמו חוקקו באבן שיטת משפט הרחוקה מחשכת ימי הביניים כמרחק מזרח ממערב, על-מנת ליתן לאדם למצות את מלוא זכויותיו בטרם השלכתו מאחרי סורג ובריח. זהירות יתר, בדיקה נאותה והקפדה על כל תג ופסיק, למען לא יוכרע גורלו של אדם לשבט לשווא, הינה נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי ונר לרגלי מקבלי ההחלטות בגוף שמייצג את המדינה בהליך הפלילי - הפרקליטות. תקלה ולו הקטנה ביותר חורצת גורלו של הפרט ושוללת את חירותו.
כאשר המדינה הפקידה את גורל אזרחיה בידי גוף שהיא עצמה הקימה, שומה על אותו גוף לנהוג כבאזמל מנתחים. סטייה קטנה חורכת בבשר האדם ללא תקנה. מידת ההרשעות העצומה יש בה ללמד כי גוף האמון על אכיפת החוק, במובן היורידי שלה, מן הסתם עושה עבודתו נאמנה. באותם מקרים בו הגוף החשוב הזה שנקרא פרקליטות טועה חשבון הנפש צריך להיעשות, לרבות בדיקה מעמיקה בדברים.
ממה נפשך שלילת חירותו של אדם בידי המדינה. המדינה והפרט שבה, כרוכים זה בזה כגוף אחד. אין מדינה ללא הפרט, והפרט איננו יכול להתקיים ללא הגוף המדינתי שסוכך עליו. מכאן כי על המדינה באמצעות רשויותיה ובעניין הנדון הפרקליטות, לבדוק שבעתיים, ולשבת על המדוכה חזור ושב בטרם תכרות איבר מגופה (הפרט), ללא אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו.
אין דין הפרקליטות כדין עורך דין שמייצג את הפרט בהליך מולה. נאסר על הפרקליטות שמייצגת את המדינה להשתמש בטרמינולוגיה בה משתמש עורך דין מהשורה, לעולם לא. במשטר תקין מידת החסד והרחמים של המדינה תמיד צריכים להיות גדולים ונשגבים לאין שיעור ממידת הרחמים והחסד של אזרחיה כפרטים.
מותר לבא כוח של הפרט המתמודד מול המדינה בהליך הפלילי לטעון לחפות, אף אם האמת הצרופה היא שונה לחלוטין וידועה לכל. מנגד אסור למדינה לנהוג כך, האמת המשפטית והעובדתית הינה ערך עליון וראשון במעלה של המדינה מול אזרחיה.
צרמה עד למאוד, הופעתו של פרקליט המדינה במסיבת העיתונאים לאחר משפט אולמרט וצרמה לא פחות הופעתה הצעקנית של הפרקליטה הבכירה ענת סבידור בכנס של לשכת עורכי הדין, שם תקפה את החלטת בית המשפט והתנהגה באופן שאינו הולם נציגת המדינה. בהופעות הפומביות הללו, נציגי הפרקליטות הבכירים הנ"ל, אל להם להתייצב ולעורר שיח כאחד האדם, הם המדינה. והמדינה אינה יכולה להציג את עצמה בקלונה.
מותר לפרקליט פרטי, לומר את הגיגיו שיהיו תלושים מהמציאות ככל שיהיו, לאחר שמרשו הורשע, הוא מייצג לכל היותר דיעה אחת, מאידך המדינה זה אנחנו כולנו החברה, לנו אסור לירות לעצמנו ברגל. למדינה אסור שיהא פתחון פה אבסולוטי, עליה לנהוג באחריות ולהתנהל על קצות אצבעותיה מול הפרט. התלהמות נציגיה אסורה ומטילה צל כבד על אמינותה.
אם אולמרט זוכה בידי בית המשפט במרבית האישומים, על המדינה לסגת צעד אחד אחורה ולומר לעצמה, לנו, ולכולם, שגיתי. גם מדינה טועה. לא לנהל וונדטה אישית. כך לא נוהגת מדינה כלפי אזרחיה.
סדום חרבה על הרבה פחות מזה.
