היסטוריית הסכסוך:
הסכסוך הישראלי פלשתיני החל בהתישבות היהודים בתחומי השלטון הטורקי ואחריו הבריטי בחלקי ארץ ישראל השונים בתקופה המכונה " תקופת העליות " ומקורו בתחושה שגברה והלכה מצד האוכלוסיה המקומית המוסלמית, שהעולים החדשים מתישבים בשטחים שבאופן מסורתי היו נתונים לשליטתם ולשימושם הבלעדי, דוחקים את רגליהם ומצרים את צעדיהם. הרחבת הערים הקיימות היהודיות, שטחי החקלאות שבבעלות יהודים, הוספת הישובים השונים ברחבי הארץ בשיטת חומה ומגדל, המוצבים והאדמות שעברו לבעלות יהודים בעיקר ע"י הסוכנות וקק"ל העצימו את התחושה הזו .
התפתחות הסכסוך
גופים מדיניים אינטרסנטים כגון ההנהגות של המדינות הערביות שלהן גבולות משותפים עם ישראל ובראשן מצריים, סוריה וירדן השתמשו וליבו איבה זו של מוסלמים ליהודים במדינותיהן כנגד מה שכינו: "הסכנה הציונית", על-מנת להצדיק את שלטונן, לבסס אותו ולהסיט את ענייני הציבור הערבי מאי הלגיטימיות השלטונית שלהן כהנהגות ריבוניות ולא דמוקראטיות, אל ענייני החוץ, שכביכול בוער לעסוק בהם כגון שמירה כביכול על גישה למקומות הקדושים למוסלמים, המחוללים בישראל, שמירה על זכויות האחים הפלשתינים, הנגזלות כביכול בישראל וכיו"ב.
אל קולות אלו הצטרפו במשך השנים מנהיגים דתיים מקומיים כמו חאג' אמין אל חוסייני בירושלים, הגמעה האיסלאמיה המצרית ומוסדות ואישי דת שונים מרחבי העולם המוסלמי שהשתמשו בסכסוך על השליטה בשטחים כדי לקדם אג'נדה אנטישמית, קיצונית מצידם.
כאשר לכל אלו מצרפים גורמים בינלאומיים הבוחשים בקדירת הסכסוך ובראשן, מן הצד האחד ארה"ב, הרואה בצד הישראלי כדמוקרטיה היחידה המבוססת באזור ובעלת האופי המערבי, כחוד החנית שלה וראש גשר לקידום האינטרסים שלה במזרח התיכון, ומן הצד השני רוסיה וקודם לכן בריה"מ אשר לה אינטרסים כלכליים ופוליטיים נרחבים בעיקר עם אירן וסוריה בתחומי הגז והאנרגיה.
המצב כיום:
התבססותה של מדינת ישראל בפועל בשטח, ביחוד לאחר מלחמת ששת הימים והתווספות השטחים הכבושים לתחום המנהל הישראלי, הגירת חלק גדול מאוכלוסית הפליטים ללבנון, ירדן ומחנות פליטים שונים. ההכרה הבינלאומית שהחלה בהצהרת בלפור, המשיכה באישור חבר הלאומים והכרזת המדינה ועד לקביעה וסימון הגבולות הרשמיים בהסכמי אוסלו השונים, יצרה מצב שבו הצד הישראלי הוא בעל השררה, המנהל והאחריות. אולם, בפועל בשטח, העם הפלשתיני כמי שמאכלס בעיקרו את רוב רובו של השטח הנתון למחלוקת, והנתמך בחזית ערבית הוא המחזיק והתובע של הזכויות בשטחים אלו המכונים בפי כל "השטחים".
משהסלים הסכסוך הנ"ל , תוך הצטברות של גורמים מדיניים ודתיים - מה שמכונה בתחום מדעי המדינה כ"שסעים מצטברים" הפל הסכסוך לסכסוך כולל בין יהודים ומוסלמים, ישראלים וערבים, ובעצם למלחמת שרשרת קשה ומרה הנמשכת כבר כמאה שנים, גובה עשרות אלפי קורבנות בשני הצדדים הניצים ועלותה מיליארדים רבים של דולארים שנלקחים על חשבון תקציבי רווחת החיים של האוכלוסיות באיזור.
נסיונות קודמים לפתרון:
אפילו שבעצם כל הסכם שנחתם בין הצדדים, החל מהסכם השלום בין ישראל למצרים, לירדן והסכמי אוסלו בין ישראל וההנהגה הפלשתינית כללו מרכיב משמעותי של התיחסות לשטחים והקרקעות שבמחלוקת בין הצדדים וכמו-כן נקבעו סדרי העברת שטחים מצד לצד על בסיס של "שטחים תמורת שלום", למרות כל אלה, מהות ההסכמים היא ביטחונית מדינית ועל כן נושא ההחזקה בשטחים השונים היה משני לנושא הביטחון והיה תלוי ועומד על עקרונות כמו "עומק השלום כעומק הנסיגה" - בפי ממשלת רבין פרס, "יתנו יקבלו! לא יתנו לא יקבלו!" - בפי ממשלות ברק וביבי.
כל אלה הפכו את תהליך ההסדרה של חלוקת הרכוש באזור לבן ערובה של אירגונים ופלגים קיצוניים משני הצדדים, ה
מתנחלים מן הצד הישראלי ואירגוני הסירוב מן הצד הפלשתיני ערבי. העימות הבלתי פוסק והחיכוך מצידם מנציח מצב לעומתי מלחמתי ומונע אקלים של הדברות, הסדרה וסיכום בבחינת "כאשר התותחים רועמים המוזות שותקות". בהתאם לכך גם הנסיגות החד-צדדיות שבצעה ישראל מדרום לבנון ומרצועת עזה לא צלחו להסדרת הסכסוך שכן לא עוגנו משפטית, לא התלוו להם כללים, הסדרים, חתימה על הסכמים, מנגנוני פיקוח, תנאים מתלים, סעיפי פיצויים להפרה וכיו"ב מנגננונים משפטיים נוספים להסדר.
הצעה לסדר:
ניתוק מן האלמט והרובד הדתי הבלתי מתפשר ובתוכו האלמט של יחוס קדושה לשטחים מצד שני הצדדים יוריד את מפלס האמוציות והחששות בין הצדדים. הפקעת העיסוק בנושא הפתרון לסכסוך הנדל"ן מידי ההנהגה הפוליטית והמדינית של הצדדים השונים יביא לניתוק הסמכות להכרעה בדבר, ממחליטים בעלי דעות מוקדמות בלתי מתפשרות למחליטים אחרים, מקצועיים ובלתי תלויים וכמו-כן גם ינתק את בחישת הגורמים הבינלאומיים השונים המעוניינים בהנצחת הסכסוך כדי למכור נשק ואמצעים שהם מיצרים לצדדים הלוחמים, ולהשגת מעמד ושליטה באזור לעצמם.
הפסקת העיסוק התקשורתי האובססיבי בפרבוקציות של הפלגים הקיצוניים שבצדדים השונים כגון פעילות הטרור של אירגוני הסירוב מן הצד האחד והקמת מאחזים לא חוקיים ע"י מתנחלים מן הצד השני, יורידו את מפלס הלהבות בדעת הקהל ויאפשרו בחינה עקרונית אמיתית , עמוקה ומקיפה לסכסוך שלאחר כל ההסרות הללו , נשאר במהותו סכסוך נדל"ן - ריב בין שכנים על שימוש ושליטה בשטח שהם נמצאים בו.
כל הדברים הללו יאפשרו לסכסוך הנדל"ני הזה להחליף שדה קרב פוליטי בעימות משפטי. להיות בבחינה של בוררות משפטית - המנגנון היחיד שיכול, מוסמך, מוכר בינלאומית ויכול מקצועית לסוגיה. זאת ע"י הרכב שיוסכם על הצדדים ובמנדט מלא וכללי לחלק את השטח בצדק על-פי עקרונות שיקבעו לטובת שני הצדדים, מה שיאפשר להכריז על ליבת, מהות ומקור הסכסוך כפתורים.
מנגנון משפטי שאיננו פוליטי יוכל לקבוע הסדר על סמך ניסיון פסיקה של מאות שנים בסכסוכים על זכויות ובעלות במקרקעין. הבוררים יהיו חסרי פניות ועל כן בעלי סמכות בלתי מעורערת ע"י הלכי רוח משתנים בעמי האיזור, אשר חושדים תדיר במנהיגים הפוליטיקאים ופועלים ללא הרף לשינוי פועלם של אותם המנהיגים בעת חילופי שלטון המתבצעים, הלכה למעשה, השכם והערב במזרח התיכון.
אולי בתקופה זו שבה הבינה מדינת ישראל שיש צורך להקים בית משפט יחודי לענייני נדל"ן וכיום שוקדת על הקמתו, אפשר גם להפנים שמה שמכונה "הסכסוך הישראלי פלשתיני", אשר בהיותו סכסוך פוליטי, דתי ומדיני אינו ניתן לפתרון, בהתמרתו לסכסוך נדל"ני והסדרתו באמצעים משפטיים הוא פתיר ואפשרי להסדרה בנקל.
