העיתונות הכלכלית בישראל וקהלה

ב-19 ביולי 2005, בבוקר היום שבו נדרשו חברי ועדת הכספים של הכנסת להצביע על רפורמת בכר, ביקש העיתון "דה-מרקר" לשכנע את חברי הוועדה להצביע בעד הרפורמה. היה זה שיאו של קמפיין שהוביל העורך הראשי והמייסד של העיתון, גיא רולניק, ואשר החל עוד לפני שהפך המדור הכלכלי של הארץ ל"דה-מרקר". בבוקר אותו היום יצא העיתון הצעיר מגדרו כדי להשפיע על חברי הוועדה - הוא פירסם בשערו מאמר מיוחד מאת רולניק תחת הכותרת "אינטרס הציבור או אינטרס הבנקים ¹ בהשוואה לקמפיין האחרון של "דה-מרקר" בגנות הריכוזיות במשק, המסע שניהל העיתון בעבר למען רפורמת בכר נראה צנוע ומאופק. מאמר מרכזי שמודפס כולו על שער העיתון מתגמד לעומת מה שהכין "דה-מרקר" לקוראיו בבוקר ה-13 באוקטובר 2010, היום שבו כינס בנימין נתניהו דיון על הריכוזיות. 16 העמודים הראשונים בעיתון הוקדשו באותו יום לסיקור הסוגיה. האינפלציה במספר העמודים, לא רק במועד הדיון של נתניהו על הריכוזיות אלא לאורך כל הדרך, לוותה בהחרפה של הסגנון הטבלואידי בעיתון. העיתונות המגויסת שמוביל "דה-מרקר" אינה מתבטאת רק בכיסוי מקיף ובעירוב בין חדשות לדעות. כאשר סוגיה גורלית לדעתו עומדת על הפרק, "דה-מרקר" עוזב את עמדת המדווח ויוצא מגדרו כדי להשפיע על החלטות ומהלכים במשק הישראלי. רולניק אף מתגאה בכך. "עיתון TheMarker, המגזין ואתר אינטרנט זה מתריעים כבר יותר מחמש שנים מפני הסכנות המבניות החמורות האורבות לפנסיה של הישראלים: ריכוזיות, שחיתות, ניגודי עניינים ובעיקר רגולציה רופסת", כתב לאחרונה.² "באופן מדהים, הציבור הישראלי היה אדיש במשך רוב התקופה הזאת לכתבות ולאזהרות. והנה לפתע בן-ליל הוא נהפך לערני מתמיד". בהזדמנות אחרת ציין: "עיתון ואתר אלה כותבים על מבנה המשק הישראלי ואוספים את התשתית העובדתית התומכת בטענה שמדובר במבנה מסוכן, זה יותר מחמש שנים - אבל רק לפני שנתיים החליטו ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל שהגיעה העת לפעול, בטרם משבר פיננסי, בטרם תקרוס הדמוקרטיה הישראלית סופית לידי קומץ טייקונים ממונפים".³ המעורבות של "דה-מרקר" במאבקים על מבנה המשק יצרה לו מתנגדים רבים, גם בקרב העיתונים המתחרים. ב"גלובס" יזמו קמפיין לעומתי בכותרת "פופוליזם הריכוזיות".⁴ יואל אסתרון, מו"ל "כלכליסט", כינה את ההתנהלות של "דה-מרקר" בשם התואר "כת".⁵ אולם ניתן להבין את הקו המערכתי ש"דה-מרקר" והעומד בראשו מובילים כ"טיפוח קהילת צרכנים נאמנה". האסטרטגיה של "דה-מרקר" מוכיחה את עצמה. העיתון מוביל פעמים רבות את סדר היום בעיתונות הכלכלית, בעוד מתחריו נגררים אחריו או מגיבים לו. השאלה החשובה היא, איזה סדר יום מוביל העיתון? אין לצפות מכלי תקשורת מסחרי בבעלות איל הון, "גלובס" לדוגמה, להוביל את המאבק בבעלי ההון. ואמנם, העיתון הכלכלי שבשליטת אליעזר פישמן היה המתנגד ⁶ הבולט ⁷ ביותר ⁸ למלחמה שאסר "דה-מרקר" על הריכוזיות במשק הישראלי, עד שמעריב נקנה על-ידי נוחי דנקנר והצטרף למערכה.⁹ באותה מידה אין לצפות מכלי תקשורת מסחרי, שאינו בבעלות איל הון, לקדם את האינטרסים של אוכלוסיה שאינה יוצרת אותו, אינה קוראת אותו ואינה מעניינת את המפרסמים בו. מותר להניח שבקרב הכותבים ב"דה-מרקר" והעורכים שלו אין ייצוג נרחב לחמשת העשירונים התחתונים באוכלוסיה. לבטח המפרסמים ב"דה-מרקר" אינם מכוונים את מודעותיהם ל-50% אלה, שכן כוח הקנייה שלהם מוגבל. מושג ברור לגבי זהות הקוראים של "דה-מרקר" ניתן לשאוב מממצאי סקר TGI האחרון. 23.4% ממשתתפי הסקר, שהעידו כי "קראו אתמול" את העיתון "דה-מרקר", משתייכים לעשירון העליון. 31.6% מהם משתייכים לעשירון השני והשלישי, 26.1% לעשירונים הרביעי, החמישי והשישי. כל היתר, המונים יחד 18.9% מהקוראים, משתייכים לעשירונים השביעי, שמיני, תשיעי ועשירי. לאור כל זאת אין פלא שהעיתון מנהל מסע רחב ועיקש נגד ריכוזיות ההון בישראל, למען תחרותיות במשק ונגד הוועדים החזקים של הסתדרות העובדים, ולא, נניח, למען העלאת שכר המינימום במשק, צירוף עובדים לאיגודים מקצועיים או מעורבות ממשלתית בהכשרת עובדים עניים למשרות ששכרן גבוה מהמינימום הקבוע בחוק. בעקבות המחאה שפרצה בקיץ האחרון פירסם האתר "העוקץ" סדרה של 13 מאמרים מאת שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדווה. תחת הכותרת "לקראת פירמידת שכר חדשה" שירטט סבירסקי את הדרך שיש לדעתו לנקוט כדי להגביר את השוויון בהכנסות של העובדים בישראל. ¹⁰ לעומת זאת, מאז פרצה המחאה החברתית בקיץ שעבר פעלו בעיתון "דה-מרקר" כדי לנתבה לביקורת על הטייקונים והריכוזיות. ¹¹ על-פי דיווח במעריב, רולניק עצמו הגיע לשדרה ועודד את המפגינים לכוון את מחאתם נגד הריכוזיות במשק.¹² מעל דפי העיתון העבירו הכתבים והעורכים שעובדים תחתיו מסר דומה. "ייתכן שהסיסמאות, היצרים המשולהבים והשלטים שנתלו בשבוע החולף בשדרות רוטשילד מסמנים את המטרה החדשה: הטייקונים. פעילי המחאה כבר מגלגלים את המלה 'ריכוזיות' על שפתיהם", דווח בשלב מוקדם יחסית של המחאה.¹³ ראיון נרחב עם דפני ליף הוכתר בציטוט "מי אמר שהטייקונים יותר חזקים ממסר של אומה?".¹⁴ בהמשך הדרך הזהיר רולניק את קוראיו מפני אימוץ רעיונות "חברתיים" לפתרון הבעיות שהועלו במחאה.¹⁵ כך, דרישת מובילי המחאה לעידוד מדיניות רווחה נדחקה הצדה לטובת קידום האינטרסים של משקי בית בעלי הכנסות גבוהות יחסית. נראה כי חרף חילוקי הדעות הקולניים בין "דה-מרקר", "כלכליסט" ו"גלובס", יש קרקע משותפת רחבה לעיתונות הכלכלית בישראל. על קרקע זו אין כמעט מקום לחמשת העשירונים התחתונים באוכלוסיה. "דה-מרקר" אומנם מוביל בעשור האחרון את התפתחות העיתונות הכלכלית בישראל, אך ההגבלות המבניות שבהן הוא פועל מתוות גם את דרכם של יתר עיתוני הכלכלה (לעתים ביתר שאת). למעשה קשה לדמיין עיתונות מסחרית שתפעל לקידום האינטרסים של שכבת אוכלוסיה רחבה שאינה תופסת נתח נכבד מקוראיה ואינה נמנית עם קהל היעד של מפרסמיה. רק עיתונות שלא למטרות רווח, בין ציבורית-עצמאית ובין כזו שממומנת על-ידי קרנות, יכולה לקחת על עצמה ביצוע אפליה מתקנת וקידום האינטרסים של אלה שהעיתונות המסחרית זנחה מאחור.

רשימות קשורות:

- פרסום סמוי גלוי - חושבים חיובי - הפנקס פתוח והקופה רושמת - שיט על היאכטה - שאלה של 95 מיליון שקל