מזה כחודש אנו מנסים לתפוש את הזנב של עצמנו. האם נתקיף באירן? מתי? עם מי? ואם בכלל. כרגיל באירועים כאלה, קולם של המצדדים כמעט אינו נשמע. הרוב הגדול והשקט, זה שבחר את הממשלה המכהנת, מותיר את רשות הדיבור לראש הממשלה ושריו. לעומתם המתנגדים אינם מחמיצים אף במה וכלי תקשורת מכל סוג שהוא בכדי להשמיע את התנגדותם.
מי שמתעמק בדברי המתנגדים מבין כי הם מודעים היטב לחומרת המצב שבו תהיה מדינת ישראל אם לאירן יהיה נשק גרעיני. הם אפילו פוחדים ממצב כזה ולא מעטים "מאיימים" בהגירה. גם הם בדיעה שיש למנוע ממנה להצטייד בנשק זה, אך השאלה היא איך ומי ימנע.
אז תשובה אחת קיבלנו. ארה"ב בראשות אובמה כנשיא ודמפסי כרמטכ"ל צבא ארה"ב לא ימנעו זאת מאירן בכוח הנשק. אם הסנקציות יועילו, נהדר! אם לא? אז תהיה עוד מדינה גרעינית. לאחר פקיסטן, הודו וצפון-קוריאה מה כבר תשנה עוד מדינה אחת. בטח לא לביטחונה של ארה"ב.
נשארת שאלת הזמן
מאחר שלפי הבנתי, הנשיא אובמה לא יתקוף באירן, לא עכשיו ולא אחרי הבחירות, הרי תקיפה ישראלית לפני הבחירות עשויה להעמיד אותו במצב מביך. דעת הקהל האמריקנית מצדדת בישראל ובצעדים לביטחונה והציבור היהודי, שהוא אחד מעמודי התווך של התמיכה בו לכהונת נשיאות שנייה, במיוחד.
אך דווקא עובדה זו היא עשויה להיות "הקלף המנצח" של מדינת ישראל. תקיפה לפני הבחירות בארה"ב תאלץ את הממשל לתמוך בישראל הן בשטח המדיני והן בשטח הצבאי במידה ונזדקק לו. זה אינו גילוי אישי, האמריקנים ערים לכך והם מפעילים לחץ כבד, גלוי וסמוי על ממשלת ישראל לא לבצע תקיפה בכלל ולפני הבחירות בפרט. גם האירנים ערים למצב זה ומאחר שמדובר בתקופה של חודשיים בלבד אנו כבר רואים תכונה צבאית ומדינית רבה שם.
צילומי לווין ודוח הוועדה לאנרגיה אטומית הראו על בניית מיגון חדש ורב עוצמה במעמקי האדמה לאמצעי הייצור של פצצה גרעינית, נתבשרנו על תמרון גדול של הגנה אווירית שייערך במשך רוב חודש אוקטובר. נחתם הסכם שיתוף פעולה "טכנולוגי" עם צפון-קוריאה, ועידת המדינות הבלתי מזדהות שנסתיימה השבוע בטהרן שימשה כר נוח להסברה האירנית ולהידוק התמיכה המדינית שאירן תהיה זקוקה לה במקרה של מלחמה עם ישראל.
כל החיצים מכוונים עתה לחודשיים הקרובים, האם זה אכן יקרה? כאמור תקופת המתנה.
