אלפיים עובדים, חלקם עובדים בעיתון
מעריב שנים רבות, קיבלו בסיומו של כל חודש עבודה תלושי משכורת, בהם צוינו כל ההפרשות כדין, כולל קרנות פנסיה, פיצויים ושאר ירקות של ניכויים על-פי דין ועל-פי חוק.
מיותר לציין, שכל מי שמנפיק תלוש משכורת, המעיד על ניכוי כספים משכר העובד לקרן פנסיה, ואינו מעבירם ליעדם, הוא מבצע במכוון עבירה פלילית. קורבנות העבריינות הזו, הם כיום מאות רבות של עובדים, והעבריינים הם בעלי עיתון מעריב לדורותיהם.
לזכותו של בעל הבית האחרון ייאמר, שהוא העביר את הכספים שנגבו לייעודם במהלך השנה, שהוא נושא באחריות. לדבריו, קודמיו בגלגולים שונים הותירו בורות של חובות.
מה שהקפיץ את עובדי מעריב וגרם להם לצאת לרחובות ולהפגין בזעם נבע מהודעת ההנהלה בדיונים עם וועד העובדים השבוע, לפיה גם אם יפוטרו - לא בטוח, שיקבלו את כל כספי הפנסיה והפיצויים המגיעים להם.
לפתע התחוור לוועד עובדי מעריב, שבמרוצת השנים לא הופרשו כל כספי הפיצויים וכספי הפנסיה של העובדים. לפתע הם עומדים בפני מצב, שלא ברור להם מה עומקם של בורות החוב.
חובות מעריב לכ-2,000 עובדיו, במקרה שהעיתון ייסגר, נאמדים ב-90 מיליון שקל. סכום זה מופיע בבקשה להקפאת הליכים, שבהכנתה התחילו עורכי דינו של העיתון, אך הבקשה לא הוגשה עדיין.
למרבה הצער, מה שהתחוור לנו כציבור, שקיימת תופעה של הון המחפש מוקדי השפעה כדי להיות קרוב לשלטון, לכן לשם כך הוא קונה לו עיתון. השלטון מעלים עין, כשההון עולה על שרטון של עבריינות כמו ניכוי בפרקי זמן של שנים, צבירת חוב של כתשעים מיליון שקל, והעמדת עובד מפוטר בפני מציאות, שהוא לא יקבל פיצויים על שנות עבודתו.
ערב ראש השנה ההון לא יכול להסתפק רק בבקשת סליחה מהון אנושי בדמות מחלקי עיתונים שבשתיים בלילה השכימו קום לחלק את העיתון, מעובדי בית הדפוס, הגרפיקאים, הצלמים, העיתונאים ועובדי מנהלה, שעבדו ברובם תמורת שכר נמוך ועכשיו הם ניצבים בפני שוקת חלולה של קרנות פנסיה ופיצויים סדוקים וחלולים.
אין מקום לחוק אחד להון שביקש לו עיתון וחוק אחר לאזרח. חייבת להיות תגובה נאותה של מערכת המשפט בישראל כדי שכל החובות לקרנות הפנסיה והפיצויים יועברו מייד, וכן חייבת להיות תגובה הולמת של מיצוי הדין עם העבריינות, שנטלה לעצמה רשות לא להעביר כספים לקרנות פנסיה ופיצויים.