1. סליחה מהילד ששכחנו באוטו. זה לא שיש לנו משהו נגדו. חלילה. בבת עינינו. פשוט לא הספקנו עדיין להתקין את החיישן המיוחד שמתריע על כך שמישהו יושב לו שם על הספסל מאחורי הנהג. החיישן בדרך ואיתו הסליחה.
2. סליחה מהאישה ששכחתי לקנות לה מתנה ליום ההולדת/הנישואין. ושוב, זה לא שהיא לא חשובה מספיק. פשוט טרם הורדתי את האפליקציה הייחודית שעונה לשם "האשה שאתי", שכוללת בתוכה את כל התזכורות האפשריות, בתוספת התרעות חודש לפני, באותו שבוע ובזמן אמת. עם האפליקציה הזאת האהבה מתוחזקת ברמה די גבוהה.
3. סליחה מהחבר הכי טוב שלי, שעבר דירה והזמין אותי לראות. באמת שהייתי בדרך, הפעלתי את הג'י פי אס, אבל פתאום, לא יודע למה, הוא התנתק ונתקעתי באמצע המחלף. ומשם לא היה לי מושג מה אני עושה. בינתיים אני שם, מחכה לרגע שהוא יתחבר מחדש. אני בדרך.
4. סליחה מהכלב שלי (מה יש, ממנו לא צריך לבקש סליחה?), שמרגיש קצת מורעב. אל תדאג, אתה עדיין ידידו הטוב של האדם שאיתך. אני ממש קשור אליך, אבל ההזנה האלקטרונית שהזמנתי מתעכבת בדואר. אוטוטו זה מגיע ואיתה האוכל שלך. כמה נביחות וזה יעבוד.
5. סליחה מחמותי, אבל היא ממש לא צריכה להיעלב מההתעלמות. זה לא שבכוונה לא איחלתי לה שנה טובה. היא פשוט נמחקה לי איכשהו מרשימת אנשי הקשר, ודווקא אליה לא הגיע המסרון. מדובר בתפוצה של 2,483 אנשים, שמקבלים באופן אישי את ברכותיי. אז באמת לא צריך להיתפס לקטנות. אני כרגע מעדכן את הרשימה.
6. סליחה ממך הלקוח/השכן/הידיד, שהזמנתי אותך לשיחה בארבע עיניים וחיפשת כל הזמן את המפגש של העיניים שלך עם העיניים שלי. אין לי שום דבר נגד אלה שלך, אבל העיניים שלי חייבות להיות מכוונות כל הזמן אל המכשיר שביד. אני חייב לעדכן ולהתעדכן, להוריד ולבדוק. זה בסדר, אני ממש איתך לאורך כל הפגישה, גם אם המבטים לא מצטלבים (מה, אתה לא מרגיש ככה?!).
7. סליחה מהמרצה המכובד. זה לא שאני לא מקשיב להרצאה המלומדת. לא סתם הגעתי לכאן. הקדשתי זמן יקר בשביל לבוא ולהקשיב ולקבל מידע חשוב ביותר. אבל באמת אני לא מסוגל לקלוט כל כך הרבה זמן רצוף בלי יציאה לפרסומות. אז אני קצת משחק באייפון. אבל ממש כולי אוזן ואני מקשיב בדריכות להרצאה. האמת, שכשהרמתי את הראש לרגע, שמתי לב שרק המרצה לא משחק... אבל אנחנו לא מזלזלים במרצים.
ולסיום, הגיע הזמן לבקש סליחה מעצמנו, מהאנושות, על כך שהפכנו לכל כך טכנולוגיים, במובן המשעבד של המילה. רגעים אינטימיים עם חברים/בני משפחה/שכנים - אנחנו ממירים בכזאת קלות במגע הכמעט מלטף שלנו ב...מכשיר האהוב הזה שכל כך הפך לנחשק. החלפנו יחסי אנוש בחיבור לסלולרי וכל בני משפחתם.
כנראה שמסך מגע זה סוג של דבק מגע, שמצמיד אותנו בצורה מוגזמת לכל החבר'ה האלה. אז בואו נבקש סליחה וננסה לחזור לאנושיות שפויה נטולת תלות אינפוזית בטכנולוגיה לסוגיה.
