בין היום והלילה יש חוזה הסגרה של האור, אך האור מעדיף להתאבד כל יום מחדש ובלבד שלא להשתעבד למלכוּת השחוֹר. בין המציאוּת והסִפרות, לעומת זאת, אין חוזה הסגרה, משום שהקוראים משתעבדים מרצונם (החופשי כביכול, ואף כביכוליים) למלכוּת השחוֹר של האותיות. למעשה, אני תוהה אם שערי שחור מרוב קפאין או משום שהוא שורץ אותיות, אלה שידועות לנו ואלה ש... האם זה ייתכן? הייתכן שלא כל האותיות נתגלו לנו, וזהו סוד אי-התאימות בין העולם למילים? (אי-תאימות שעליה רומזת המילה 'המילה', שהיא היפוכה של 'הלימה'). הייתכן שבלוחות השבורים היו אותיות שלא הופיעו בלוחות השניים? אם כך, בהר סיני התרחש מעין גירוש שני מגן-העדן. שהרי אם במעמד ההר נשללו מאיתנו חלק מהאותיות - נשללה עימן האפשרות להרמוניה גן-עדנית בין העולם והמלל.
אינני יודעת אם תורת הסוד גורסת את האפשרות הנ"ל, אך ברור לי שהאותיות שכן נמסרו לנו, כוחן עצום והן יכולות לדחוק אדם מתוך חייו. הנה דוגמה של מה בכך. בערב ראש השנה עמדתי בדלת ביתי מלוּבשת לבן עם עוגת דבש שאפיתי, והנה חלף בי כֶּסֶס, הרהורון-לב הנחמץ אל מזח האי-אפשר: חבל שאינני יכולה להישאר בבית ולהמשיך לקרוא ב'הרצוג' של סול בלו. אומנם קראתי את הספר אי-אז, אך לאחרונה שרבבתי אותו בשיחה וזה עורר בי חשק לרעות שוב בכר התודעה הפורה של הגיבור, פרופסור יהודי מבולבל אך חריף, חולמני אך מפוכח, המצוי במשבר גירושים משפיל אך נחוש לא לשקוע בצער. "האם צער הוא סוג של עצלות?", הוא תוהה. ואני תוהה אם חשק-העוועים שלי להישאר בבית עם גיבור ספרותי מיוסר-תבונה במקום לחוג את ראש השנה היה מתקבל בהבנה (הוריי היו מעדיפים שאבשר להם שאני ילדה מאומצת).
אם לא אגיע לעיקר, יגיע העיקר אליי. והעיקר הוא הסדרה 'כוכב המילים' בכיכובו של סטיבן פריי הבריטי (פניו מזכירות את
אמנון דנקנר, אך באירוניה העצמית ובסקרנות הוא דומה יותר ללונדון וקירשנבאום). סדרה זו מתחקה אחר תולדות הכתב מהפיניקים (שהמציאו את הא"ב) ועד הפינוקים (ספר מוחשי אך אינטרנטי שהקוראים יכולים להוסיף לו תוכן; כמה טרחנית היא הקִדמה כאשר אינה עסוקה בלהיות מסוכנת ואכזרית). לא תמיד הסדרה מחדשת לנו, הרי די ידוע שלא גוטנברג המציא את הדפוס אלא הסינים. אבל סטיבן פריי שוקק נלהבוּת, מקפץ בין מגילות קומראן, סופרים וחוקרים, וקשה שלא להצטרף למסע שלו, העשוי בחינניות מוקפדת.
ובעודי ישובה אל שולחן ראש השנה, מילותיו של 'הרצוג' שכבו לְמַעֲצֵבָה. כי מילה חכמה שאין קוראים בה, הולכת חֲשֵׁכִים וְאֵין נוֹגָה לה. לך תסביר למילה שהיא רק פוחלץ של החיים, ולא החיים הם פוחלץ שלה. לך תסביר את זה לי.
