חתול שחור, שעבר לפתע בין ביבי נתניהו ל
אהוד ברק, הביא לקיצו רומן לוהט שאיפיין בשנים האחרונות את היחסים בין ראש הממשלה לשר הביטחון. בכך נסתיימה מסכת ארוכה של שיתוף-פעולה הדוק בין שני הנאהבים והנעימים - מסכת שתחילתה בסיירת מטכ"ל וסופה על סיפן של בחירות הממשמשות ובאות.
אין זאת כי אם בדו-קרב, שמתנהל באחרונה בין השניים, הייתה ידו של ביבי על העליונה. בסופו של דבר הוא הצליח להנחיל לברק נוק-אאוט פוליטי, שממנו לא יוכל עוד שר הביטחון להתאושש.
ככל הנראה, גם לא ניתן הקרע בין השניים לאיחוי מחדש, באשר הוא רחב ועמוק מדי. הקרע הזה חוצץ בין שני תאומי-סיאם, שעד לפני חודש ימים מי היה מאמין שיפרוץ. אבל מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון, ומי שהיו הנאהבים והנעימים בעבר הם עתה יריבים בלב ובנפש. אין זאת כי אם כשועלי-קרבות ותיקים ומנוסים הוכיחו השניים שהם מיטיבים להתגושש גם בזירה הפוליטית.
המפנה
תחילתה של ההתגוששות ביניהם באה לידי ביטוי עם שינוי העמדה שנקט אהוד ברק באשר לצורך לתקוף באירן. ברק, שקודם לכן היה מיוזמי התקיפה ואף עודד את נתניהו להוציאה בהקדם אל הפועל, נסוג לפתע מן הקו האופנסיבי שלו והתיישר עם הקו הדפנסיבי של ממשל ארה"ב בראשות
ברק אובמה, לפיו לא בוער ויש עדיין זמן לפעול.
שינוי העמדה הזה הותיר את נתניהו בודד במערכה, כאשר מערכת הביטחון התייצבה פה אחד כנגדו. מטבע הדברים חש נתניהו את עצמו נבגד במיוחד על-ידי מי שנהג לשתף עימו פעולה יותר מכל אחד אחר.
נתניהו, הסוגד ל
מיט רומני כמועמד לנשיאות האמריקנית, לא היה גם מוכן להשלים עם התייצבותו של ברק לצד אובמה. שמן למדורה, הבוערת כבר בלאו הכי, סיפק ברק כאשר לא היה מוכן לוותר על קיצוץ משמעותי בתקציב משרדו, כתנאי לאישור התקציב המקוצץ, שעשוי למנוע בחירות מוקדמות.
בעמדתו זו ירה לעצמו ברק ברגל וקבר את עתידו במו ידיו. הוא לא רק איבד את הסיכוי לחזור ולהיבחר כשר ביטחון בקדנציה הבאה - גם עתידו הפוליטי נגזר לשבט, כשמפלגת הזעיר אנפין שלו, "עצמאות", עלולה להימחק כליל מן המפה.
