חול המועד סוכות, יום רביעי אחר-הצהריים סתווי, עכו מאירה את פניה המיוחדות למבקרים בפסטיבל עכו המסורתי, תכונה רבה בכל רחבי עכו העתיקה, פקקים משתרכים וחוסר מקומות חנייה מקשה על המבקרים, אבל רובם מקבלים זאת ברוח טובה, עוד מעט קט יתחילו מופעי הערב וזרם המבקרים גדל.
פסטיבל עכו הוא חג לעיר עכו ולתושביה, זמן של מינוף כלכלי לעיר ובמיוחד לתושבים הערבים המקומיים שבעיר העתיקה, יום של שגשוג ופריחה כלכלית, כל מקומי בר דעת מצפה לו וחרד לקיומו.
רק לא מזמן, בעקבות התפרעות של ערבי מקומי ביום כיפור, הבועה התפוצצה והפסטיבל הוחרם, מאז כולם חרדים, רוצים ובצדק לקיים את הפסטיבל, לא תמיד ממניעים טהורים אך השיקול הכלכלי תמיד מכריע.
בזכות כל הסיבות הללו ואחרות רוב התושבים המקומיים מקבלים את פני המבקרים בסבר פנים יפות, "חג שמח" במבטא ערבי מתקבל בברכה ובחיוך ע"י המבקרים היהודיים, אכן יום חג, יום שאמור לסמל דוגמה ומופת לרב קיום מוסלמי-יהודי-נוצרי-דרוזי-צ'רקסי ועוד, יום שיכול וצריך לעורר קינאה בקרב עמי העולם.
כך טיילנו להנאתנו, תוך שאנו מרגישים הנאה רבה מהאווירה וממזג האוויר, דעות פוליטיות כאלה ואחרות הודחקו ותחושת ביטחון ועונג אפפה אותנו ואת קבוצות התיירים הרבות.
לקראת סיום טיילנו על החומה העתיקה מעל הנמל הפיזאני, שם יש אטרקציה מסוג אחר, נערים מקומיים מפגינים את אומץ ליבם בקפיצה מגובה החומה למטה למים הצלולים והגועשים של הים מתחתם.
אבל שם חיכתה לנו עוד "אטרקציה", כך בהולכנו לאיטנו, שואפים אוויר ים צלול לריאותינו, נהנים ממראה השמש השוקעת, כאשר הבנות הולכות בראש ועדת הגברים משתרכת לאיטה מאחור, פתאום אני מבחין בשלושה צעירים העומדים מצד ימין של הטיילת כאשר אחד הצעירים ניתק בהפתעה מהחבורה, ניגש במהירות לאחת הבנות בקבוצה ומבהיל אותה, בתדהמה ובהפתעה רבה התבוננה העלמה בצעיר ולא ידעה אם לבכות או לצחוק, אבל הפרחח לא הירפה והמשיך "לזרוק" מילים גסות. ניגשתי בחופזה לבחור והוא ללא בושה התריס בפני בעברית עילגת ובמבטא ערבי: "מה אתה מסתכל עלי? מי אתה בכלל? זה החג שלנו! אינעל אבוק...", שני הפרחחים האחרים לא נשארו חייבים וגם הם הצטרפו למקהלה הלאומנית: "זה לא החג שלכם! זה החג שלנו! תעופו מפה ואל תבואו יותר!...", כל זה תוך כדי תיבול חוצפתם בקללות עסיסיות בערבית.
לרגע לא הבנתי, התבוננתי מסביבי שוב ושוב וראיתי שאני אכן נימצא במדינת ישראל, מדינה שהגנו ונלחמנו עבורה אני אבותיי וחבריי, לא האמנתי שזה קורה לי, שאני לא אהיה בטוח במדינה שלי? שפרחח ערבי יעז כך לפגוע בי, בחברותיי ובחבריי?
בגלל נחיתות מספרית החלטתי להמשיך בדרכי בלי ללבות יותר מדי את אש הקרב, אבל זה לא נתן לי מנוח. למרות שלאחרונה אבד לי שבב האמון האחרון במשטרת ישראל החלטתי בכל זאת להתקשר ל - 100 תוך צפייה שעכשיו אמתין על הקו עד כלות ואם בכלל יענו לי לא יעשו מאומה. לתדהמתי הרבה המענה היה מידי, המוקדנית רשמה את תלונתי, כעבור מספר דקות התקשר אלי שוטר בשם יוסי, ביקש פרטים מדויקים יותר והבטיח לבדוק. לאחר מספר דקות הרגשתי שלא המוקדנית ולא השוטר הבינו בדיוק היכן הייתה זירת האירוע, התקשרתי שוב וגם הפעם המענה היה מידי והמוקדנית זיהתה אותי, ביקשתי להסביר לשוטר ביתר דיוק על מקום האירוע ואכן יוסי התקשר שוב, קיבל מיקום מדויק יותר והבטיח לנסות ולמצוא את הפרחח.
איני יודע מה קרה עם האירוע ואם אכן תפסו את הפרחחים (חבל שהמשטרה לא טורחת לעדכן), אבל אירוע כזה גורם לי לחשוב פעמיים אם בכלל להגיע שוב לעכו, וגם אם בכל זאת אגיע, בצער רב לא אעניק למקומיים אפשרות להתפרנס ממני, לא אקנה שם מאומה. אירועים כאלה משאירים צלקת מכוערת והתחושה שלא יהיה אף פעם דו שיח אמיתי של שלום מתחדדת, במיוחד עם המיעוט הערבי, גוברת התחושה שמיעוט זה הולך ומקצין עמדות אנטי יהודיות.
