בסוכות, הרבו תושבי מודיעין לספר, הפארק היה כמעט ריק והורגש מאוד חסרונן של המשפחות החביבות, ברוכות הילדים, שקול צהלתם ממלא את רחבי הפארק. עצם הסוגיה- כבר דשו בה מספיק בעיתונות המקומית, אך מה שבאמת מחריד את העין ובעיקר את הלב היה לראות כמה תגובות של קוראים בעיתונים השונים.
די לצביעות
התחלחלתי לקרוא. קורא אחד הגיב כי בהתחלה הוא חשב לעצמו שזו החלטה גזענית, אבל כשהוא נזכר בצבע השחור הממלא את הפארק, הוא מיד שינה את דעתו. וכך הוא המשיך לכתוב "נזכרתי שאנחנו משלמים מיסים לממן את אותו פארק, כשהם לא משקיעים בילדים ובחינוך שלהם ומתקמצנים על דברים כאלו אצלם". אמור לי נא, קורא חביב - מי פה מתקמצן על הילדים שלו? הם, שנוסעים באוטובוסים הלוך חזור רק בשביל האטרקציה עם הילדים כל שבוע? או אתה, שמשמש לילדים שלך מודל גרוע בהרבה מהורה גזעני - הורה גזעני וצבוע, חינוך למופת!
תגובה אחרת, מקוממת לא פחות הייתה כזאת: "זה הרי רק לגיטימי שמיעוט כמו חרדים ינסה להגיע לערים חילוניות על-מנת להוות שם רוב ולהשתלט". וזאת בקשתי התמימה אולי, אך הנובעת מהרבה כאב - תפלו, תחסמו, אבל אל תסתירו. אל תייפו את הדברים. נכון, זה הרבה יותר קל וזה הסימן שבאמת יש לכם רגשות מצפון, כי לאן הגענו? מפריע לכם לראות מה? יהודים כמוכם שבסך-הכל לבושים אחרת. כמה הצבע השחור מפריע לכם? מה זה מעורר בכם? זה מעורר בכם בדיוק את המקום בו אתם נכשלתם, כהורים וכאנשי חינוך. מפריע לכם לראות אידיליה משפחתית שכזו, נכון? האמת כואבת, אבל היא צריכה להיאמר.
לנצל את הפוטנציאל שבו
משיחה שניהלתי עם נהג אוטובוס חביב במודיעין הוא אמר לי שהוא למעשה די מקנא בהם. "תראי איך הם משקיעים בילדים, הולכים איתם לפארק. תראי איך הם נהנים אפילו מדבר כזה קטן. אני חוזר לביתי, הבת שלי מול הטלוויזיה, אפילו לא שמה לב שנכנסתי ואף אחד לא יזיז אותה משם". "תיקח אותה גם", הצעתי לו. הוא צחק כפי שלא צחק הרבה זמן. "לפארק? מה זה בשבילה? היא בחיים לא תלך".
דברים אלו לצערי משקפים מציאות עגומה מאוד וכתושבת העיר אני יודעת שהם נכונים למרביתנו. כבר יש פארק - אז בואו ניתן לאנשים שבאמת רוצים, לנצל את הפוטנציאל שבו. בסך-הכל פארק עם נוף מקסים ואגם, מקום שאפשר לנוח בו, לערוך בו פיקניק, להביט בברווזים ולזרוק להם לחם גם אם אסור (אסור? לא ראיתי שום שלטים בנושא...) ואם לא - אין בעיה. רק אל תתלוננו אחר כך שאתם משלמים מיסים שלא הולכים לשום מקום, מה שנקרא "לראותו בלבד".
