כשסגן הנשיא ריצ'רד ניקסון נכנס לאולפן הטלוויזיה של רשת CBS בשיקגו כדי להתעמת עם יריבו הדמוקרטי בבחירות 1960, הסנאטור ג'ון קנדי, הוא נראה עייף וחיוור. זמן קצר לפני כן השתחרר משהות בת שבועיים בבית החולים, לאחר שסבל מפצע בברך שהזדהם. למרות זאת הוא סירב להתאפר או להתגלח, ובמקום להתכונן לעימות התעקש להשלים את הזמן היקר שאיבד בבית החולים בעצרות בחירות שנמשכו ממש עד שעות ספורות לפני האירוע. בעימות הטלוויזיוני עצמו - הראשון בהיסטוריה של מערכות הבחירות לנשיאות בארה"ב - קנדי, שבילה ימים שלמים בהכנה מדוקדקת, נראה שזוף, חד וערני, והצליח להנחית על ניקסון מהלומות מילוליות חוזרות ונשנות. את האינדיקציה הטובה ביותר להופעתו האסונית קיבל ניקסון מיד לאחר תום השידור: אמו התקשרה אליו בדאגה, ושאלה אותו אם הוא חולה. כך, באירוע מכונן ששינה את הדינמיקה של מערכת הבחירות והוביל בסופו של דבר לניצחונו של קנדי, יצא לדרך עידן העימותים הטלוויזיוניים בארה"ב.
למעשה, שורשיה הקדומים של תרבות העימותים (Debating) כחלק מהתודעה הפוליטית האמריקנית נטועים עמוק במאה ה-19, הרבה לפני שהטלוויזיה כבשה את מערכות הבחירות. ב-1858 נפגשו הנשיא לעתיד אברהם לינקולן והסנאטור סטיבן דאגלס לסדרה של שבעה עימותים מפורסמים במסגרת המאבק על הזכות לייצג את מדינת אילינוי בסנאט. העימותים, שעסקו באופן כמעט בלעדי בסוגיית העבדות שבאותן שנים התקרבה לנקודת הרתיחה שלה, נערכו במתכונת שונה מאוד מזו המוכרת לנו כיום. כל אחד מהם נפתח בנאום בן שעה שנשא אחד המועמדים, שלאחריו בא נאום בן שעה וחצי של יריבו, ולבסוף סיכום בן חצי שעה של המועמד שפתח במסכת המייגעת. הפורמט הגולמי הקדום הזה עבר עם השנים אבולוציה שהתאימה אותו לעידן המודרני, וכיום מנהל את העימותים מנחה שמטיח שאלות במועמדים המשועבדים לשעון עצר שקוצב את הזמן המוקצה לתשובותיהם (בדרך כלל שתי דקות, ועוד חצי דקה או דקה לתגובת המועמד היריב).
בעוד שבארץ יכול המועמד המוביל להתחמק בקלות מעימות עם יריבו פשוט באמצעות סירוב להופיע, המסורת הארוכה של עימותי הבחירות בארצות הברית, בשילוב עם עיקרון 'המשחק ההוגן' ("Fair Play") שתופס מקום של כבוד בתרבות האמריקנית, הופכים טקטיקה פחדנית שכזו לבלתי אפשרית למעשה. כמעט תמיד (לפחות בעימותים של אחד-על-אחד) מועמד שיסרב להופיע יבטיח לעצמו שחיטה תקשורתית, ויסתכן בכך שרשת הטלוויזיה שמארגנת את האירוע תציב על הבמה כיסא ריק ותעניק את כל זמן השידור ליריבו.
לעומת העימותים בבחירות המקדימות, שכל אחד מהם משודר ברשת אחרת, העימותים בבחירות לנשיאות משודרים בכל הרשתות הגדולות במקביל, ובאופן זה מושכים עשרות מיליוני צופים. באופן קבוע, אחד מהם עוסק בנושאי פנים, אחד במדיניות חוץ, ועימות שלישי נערך במתכונת של "מפגש תושבים" ("Town Meeting") שבה מציגים היושבים בקהל את שאלותיהם למועמדים. בנוסף, נערך גם עימות יחיד בין המועמדים לסגנות.