אין ספק שאירן מודאגת מאד מהמתרחש בסוריה ומהאפשרות שמשטר אסד יתמוטט. סוריה היא בעלת הברית הקרובה ביותר לאירן. מאז המהפכה האיסלאמית, אין לאירן בעלת ברית של ממש, במישור המעצמתי או האזורי, מלבד סוריה. הברית ביניהן נמשכת למעלה משלושים שנה, וזו הברית הממושכת ביותר בין שתי מדינות באזור בעשורים האחרונים. סוריה היא מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון האירנית, בהיותה זירה חשובה במאבק מול ישראל, ארצות-הברית והמערב. יתר על כן, סוריה מהווה חולית קשר חשובה עבור אירן ללבנון, שאף היא נתפסת בעיני אירן כזירה מרכזית - עקב התפתחותו המוצלחת של חיזבאללה כארגון שיעי-איסלאמיסטי בולט, הקשור בטבורו לאירן, ומשום בנייתה של לבנון - בהובלת חיזבאללה - כחזית אירנית קדמית מול ישראל.
הישגים חשובים אלה עלולים להיפגע קשות אם משטר אסד יקרוס. אומנם אין זה מההכרח שכך יקרה, וייתכנו תרחישים שבהם הנזק לאירן יהיה מוגבל. עדיין קיימת האפשרות שמשטר אסד ישרוד, למרות קשייו החמורים. בתרחיש אחר אפשרי שהמשטר הנוכחי ישרוד, אך ללא אסד ומקורביו שיצאו לגלות, תוך פשרה כלשהי עם האופוזיציה. ויתכן שבעתיד ישרור תוהו ובוהו בסוריה, שאירן תוכל לנצלו לבניית השפעתה, על-ידי משלוחי נשק וכספים לגורמים שיזדקקו לכך, כפי שעשתה בעירק. אלא שתרחישים אלה אינם מרגיעים את אירן, וברור לה שנכסיה בסוריה ולבנון בסכנה, ואם אלה יתמוטטו - כל מעמדה האזורי ישתנה לרעה. ויש להניח שאצל האירנים קיים חשש נוסף: קריסתו של משטר אסד עלולה לעודד את האופוזיציה באירן, הרדומה בשלוש השנים האחרונות, לחדש את פעילותה נגד המשטר האיסלאמי.
נפילת אסד: נפילת חוליה מרכזית בציר הרשע
התרחיש הגרוע ביותר מבחינתה של אירן יהיה אם המשטר הבא בסוריה יתרחק ממנה, יתקרב לארצות-הברית ולמערב, וכן לסעודיה ולמצרים, וישנה את גישתו לחיזבאללה. לפיכך, אירן רואה את הלחץ המערבי על משטר אסד כחלק ממאמץ מכוון להפילו ולשנות את המאזן האזורי לרעתה של אירן. אירן חותרת בשנים האחרונות להקמת ציר שיעי-רדיקאלי, המוביל ממערב אפגניסטן, דרך אירן, לעירק, לסוריה וללבנון, עם שלוחה לרצועת עזה. בעיני אירן, על כפות המאזניים מונח לא רק עתידו של בעל בריתה העיקרי, אלא גם האפשרות של נפילת חוליה מרכזית וחסרת תחליף בציר שהיא מנסה לבנות.
משום כך, אירן עושה כל שביכולתה לסייע למשטר אסד. בתחום הצבאי, ממשלות המערב האשימו את אירן במשלוח נשק לסוריה, תוך הפרת האיסור על העברות נשק אליה. אירן העבירה לסוריה כמה מאות מאנשי "כוח אל-קודס" של משמרות המהפכה - לפי כמה דיווחים, בכללם כ-150 קצינים - וכנראה גם מאנשי חיזבאללה.
לאחרונה נאלץ מפקד משמרות המהפכה להודות בפומבי בשיגור קצינים בכירים מאנשיו למשימות יעוץ "לא-צבאיות", לאחר שכמה מהם נתפסו בידי האופוזיציה בסוריה. אלה מסייעים למשטר הסורי בהדרכה, אימונים, יעוץ ותכנון - על בסיס ניסיונה של אירן, המוצלח מאד מבחינתה, בדיכוי האופוזיציה האירנית ב-2009. אירן גם העבירה לסוריה ציוד לשיבוש ערוצי תקשורת, אינטרנט, דואר אלקטרוני וטלפונים סלולריים.
אין עדות לכך שאנשי משמרות המהפכה משולבים בתפקידי לחימה בסוריה, וסביר להניח שאינם עושים זאת בהיקף ממשי - גם משום שכמה מאות לוחמים נוספים לצד אסד לא ישנו את התמונה, וגם משום שלאירן אין עניין להיתפס ככזו שאנשיה הורגים אזרחים במדינה זרה. לעומת זאת, בכירי הממשל האמריקני טענו שאירן מסייעת לסוריה לבנות מיליציה חמושה, הקרויה "צבא העם", שרובה שיעים ומיעוטה עלאווים, שתפקידה לסייע למשטר אסד.
סיוע כספי בהיקף אדיר
בתחום הכלכלי, אירן מעניקה לסוריה סיוע כספי ניכר, לפי אחת הידיעות בהיקף של מיליארד דולר, כדי להתמודד עם המצוקה הכלכלית. האירנים מסייעים לסוריה לעקוף את הסנקציות הכלכליות המוטלות עליה, תוך התבססות על ניסיונם הנרחב בעניין זה, ובכלל זה הם מסייעים לסוריה לייצא נפט, שנאסר עליה, ופתחו מסדרון דרך עירק להעברת מוצרים מסוריה לאירן, תוך עקיפת טורקיה. ואירן מנסה לסייע למשטר אסד בפעילות מדינית מול גורמים שונים - כדוגמת רוסיה וטורקיה - כדי למצוא הסדר מדיני שיסיים את המשבר ללא שינוי המשטר, ולמנוע את האפשרות של פעולה צבאית מערבית בסוריה.
אירן משלמת מחיר עבור תמיכתה במשטר אסד. היא נתפסת בזירה הבינלאומית כקשורה במשטר הטובח בעמו. היא פגעה ביחסיה עם טורקיה - שהשתפרו בשנתיים האחרונות - המתייצבת במפורש נגד משטר אסד. ובעיקר, היא משבשת את יחסיה העתידיים עם האופוזיציה בסוריה, אם זו תגיע לשלטון. אולי משום כך - לפי ידיעה הטעונה עימות - החלה אירן להוציא את אנשי משמרות המהפכה מסוריה. מכול מקום, אירן מניחה כנראה שנזק זה נסבל ושתוכל לתקנו בעתיד, בעיקר אם משטר אסד ישרוד. העובדה היא שוועידת המדינות הבלתי-מזדהות התכנסה באוגוסט 2012 בטהרן, ושמזכ"ל האו"ם טרח להדגיש שם את תפקידה החשוב של אירן במשבר בסוריה.
אף על-פי כן, יכולתה של אירן לסייע למשטר אסד במצוקתו היא מוגבלת, ושרידותו אינה תלויה בה. בסופו של דבר, גורלו של המשטר יוכרע בעיקר על-פי יכולותיו ונחישותו לעומת יכולותיה ונחישותה של האופוזיציה, ואולי גם בעקבות התערבות צבאית מערבית, אם זו תקרה. אם משטר אסד יצליח לשרוד - לא יהיה זה בגלל הסיוע האירני.
עירק ומצרים - החלופה החלקית
האם יש לאירן חלופות לקשר עם משטר אסד ולתמיכה בו? להלכה, אירן יכולה לנסות לבנות קשרים עם גורמי אופוזיציה סורים, כהשקעה לעתיד למקרה שמשטר אסד יתמוטט. ואמנם יש דיווחים שאירן יצרה קשר עם גורמים באופוזיציה הסורית המקורבים אליה, כנראה בניסיון לסייע לסיום המשבר, אבל גם מתוך שיקול של בניית גשר למשטר העתידי בסוריה. אלא שספק אם אופציה זו תסייע הרבה לאירן, משום שזו תתקשה לרקוד בשתי החתונות: כל עוד מגמתה העיקרית של אירן היא לסייע למשטר אסד לשרוד, אין היא יכולה לקדם את קשריה במידה ממשית עם האופוזיציה. גם קשה להניח שגורמי האופוזיציה בסוריה יהיו מוכנים לחבור לאירן כאשר היא משגרת סיוע צבאי כדי לסייע למשטר אסד לדכא את האופוזיציה בכוח, וכאשר הם מעוניינים לזכות בסיוע מערבי.
במקביל, אירן חותרת להרחיב את השפעתה במדינות ערביות אחרות. אירן כבר נעשתה לגורם החיצוני החשוב ביותר בעירק, בעיקר לאחר יציאת הכוחות האמריקנים ממנה בסוף 2011. ואירן מנסה לנצל את השינויים במצרים כדי לבנות מחדש את קשריה עמה. ניסיונות אלה אומנם אינם קשורים במישרין בחשש מפני נפילת משטר אסד, ובניית המאחז בעירק החלה הרבה לפני המשבר בסוריה. אבל מותר להניח שכיום מנחה את האירנים גם השיקול של בניית חלופה בעולם הערבי, ולו חלקית, למקרה שתאבד את מאחזה בסוריה.
