שיפודים בפייסבוק (34)

אתמול פרסמתי בדף הזה את הידיעה מאת אריק בנדר המצוין, שממשלות באירופה תרמו ותורמות 35 מיליון שקל בשנה לאירגוני שמאל בישראל. כתבתי שאין לי מה להוסיף על הדיווח שפורסם במעריב. אחת התגובות הטובות שקיבלתי היתה: "לחשוב שעוד אלף אלפיים ש"ח כבר היה פה שלום..." (שלמה ליס). אחרי תגובה כזו באמת חשבתי שאין לי מה להוסיף. אבל יש לי מה להוסיף, כי פתאום נתקפתי דאגה. הרי אם התמיכות האלו פתאום יפסיקו, ו-35 מיליון לשנה לא יגיעו, תפרוץ כאן אבטלה קשה, ופרנסת מאות משפחות תיפגע.

בינלאומי בנכר בדרכי הביתה, ושוב תורים ענקיים של בני כל האומות החייבים לעבור ביקורות ביטחון, להסיר חגורה, חפצים מן הכיסים, לשקף מזוודות, לא לקחת חלילה מספריים או מים ואם כן, נא לזרוק זאת אדוני. שטחי שדות תעופה גדולים מוקדשים לביקורות האלה וכח אדם רב ויקר, ותורים תורים תורים שאינם נגמרים. מי יודע בכמה מאמיר מחיר כרטיס הטיסה בגלל ההוצאות האלה. אני מביט בנהר האדם הצייתני המאבד שעות מזמנו, ושואל את עצמי אם הם מודעים לגורם לכל איבוד הזמן שהם סובלים, לאשם בכל הטירטור הקשה הזה, ודווקא ברגעים שצריכים להיות נעימים. זהו הטרור השקט, האלימות הערבית והמוסלמית שפוגעת יום-יום בלי הרף בבני התרבות החפים מפשע בכל העולם. הברוטליות של הטרור עלולה להרוג בני אדם בכל מקום, להפיל מטוסים על נוסעיהם, לעשות מה שהדעת לא תופסת, ולכן זהירות מפני מעשיהם אף פעם איננה מוגזמת. אבל השליטה של הרשע תהיה מושלמת כאשר נסכין עם ההתעמרות שלהם בנו כאל עובדת חיים טבעית ומקובלת. כדי שזה לא יקרה אני משנן לעצמי תוך כדי השפלת שדות התעופה: אל תשכח בגלל מי זה. ואני מייחל מאוד שככה יחשבו ויבינו כל שאר העומדים בתורים, עת הם מרוקנים את כיסיהם לתוך מגשי פלסטיק ועוברים בשערים אלקטרונים. אני מבקש: זיכרו זאת גם אתם בכל פעם שהאלימות מחייבת אתכם לעמוד בתורי הבידוק הביטחוני. האמת שכבר כתבתי בעבר שמעשה נבון יהיה להציב בכל נמלי התעופה בעולם שלטים: ״אנו מתנצלים על אי הנוחות הנגרמת לכם ולנו על-מנת לשמור על חייכם מפני הטרור המוסלמי״.

המגזין ניוזוויק הודיע שמהדורת הדפוס שלו תיעלם. למרות קור לבי עלי להודות שההודעה הזו זיעזעה בי משהו. צריך לומר שאני יותר איש של טיים מגזין. כשהייתי ילד, טיים היה בביתי באופן קבוע, וראיתי בו מעין מעבדה לחוכמה. לא אתייהר לומר שקראתי טיים מגיל שש, אימא שלי קראה, אולי גם אבא שלי, אבל זה היה העיתון של אמא בשיכון הקצינים בתל אביב וגם אחר כך, כשעברנו לקיבוץ נצר סרני, שממילא המה מעיתונות עולמית, בעיקר איטלקית, אמא שלי המשיכה להיות מנוייה על טיים. השבועון לא נזרק בסוף השבוע, החוברות נאספו בערימה מעוררת כבוד. היו חסרים בהם רק דפי האמנות, אותם אמא שלי חתכה בקפדנות בשבילי. הם שמורים עמי עד היום ומסייעים לי עד היום. ניוזוויק היה האח התאום של טיים. גם ניוזוויק תמיד היה בסביבה. פחות אהבתי אותו, הוא נראה לי קר מעט לעומת טיים, בעיקר בגלל השערים המצויירים של טיים שנראו לי כילד וכנער פיסגת היכולת הציורית וכישרון ההבעה. ואולי זו סתם נאמנות של אוהד קבוצה. נגיד, נאמנות של אוהד קבוצת כדורגל, תחושה שמעולם לא הכרתי באמת. בסוף גם מערכת טיים נשברה והם הפסיקו עם השערים המצויירים ועברו לשערים מצולמים, החלטה שלמרות קור לבי הנזכר, גם היא זיעזעה אותי, והיא חלק מאכזבותי כילד מן העולם. נו כן, היו גליונות שהיו נגד ישראל. עוד אכזבה. מעבדת התבונה כבר לא נראתה לי נבונה כל כך. במעריב ישבתי בחדר עם זאב, הקריקטוריסט. בעוד אני הייתי מנוי על טיים, לפחות בשנים מסוימות, הוא היה מנוי על ניוזוויק, ולכן שנים ארוכות דיפדפתי גם בנויזוויק כל שבוע. שלא תחשבו שאני קורא שוטף את האנגלית של טיים או של ניוזוייק, אימא שלי התלהבה מהניואנסים באנגלית הזו, וקראה כל מילה. אני יותר בצד הקורא כותרות וכיתובי תמונות, ופה ושם קטע. למרות זאת, טיים וניוזוויק הם חלק קבוע מסביבת המחייה שלי. העלמותו של ניוזוויק מדהימה אותי באמת, ומעוררת בי מחשבות שאכן יש משהו רציני, רציני מדי, באיום של האינטרנט על העיתונות המודפסת.

פרס אמר לאחרונה: ״אירן היא המדינה היחידה בעולם ששואפת להשמיד מדינה אחרת״. נכון, אבל לא מלא. גם מדינות ערב אחרות רוצות, שואפות, חולמות, להשמיד את מדינת ישראל. הן גם עשו ועדיין עושות מאמצים לביצוע המלאכה. ובל נשכח: אם תקום מדינה פלשתינית היא תתאים לתיאור של שמעון פרס, ותהיה מדינה השואפת להשמיד מדינה אחרת. זה לא חייב להיות ככה ולא תמיד היה ככה. פעם, אירן, בזמן השאח, לא הייתה סכנה אלא דווקא תמיכה למדינת ישראל. ואז, בשם זכויות אדם, הדיחו את השאח והקימו גהינום לזכויות אדם באירן עצמה ובכל הסביבה. אני תמה על עצמי שאני כותב זאת על מובארק המצרי, אבל צריך להודות שגם בזמו מובארק רעיון השמדת ישראל נחלש מאוד. עכשיו, שוב בגלל תמימות ופטפטנות זכויות אדם, עולה במצרים כוח שונא ושואף השמדה. היה טוב וקילקנו. זו כנראה תמצית המדיניות המזרח תיכונית של המערב ושל כוחות מסויימים בישראל, כוחות שפרס שלפני הנשיאות היה בין המובילים שלהם.