מיכל לבטוב נדרשת במאמרה למושג "השיטה". היא מציגה בתחילת מאמרה את התפיסות השונות של פוליטיקאים למהות המושג ומציינת ש"כשמדברים על השיטה, מתייחסים, באופן סמוי או גלוי, לשיטת הבחירות והממשל בישראל". על כשלון הדמוקרטיה בישראל היא טוענת ש"הדמוקרטיה בישראל נכשלה, לא משום שיש כאן יותר מדי מפלגות. הנהגה יכולה למצוא את עצמה משותקת גם בדמוקרטיה נשיאותית דו מפלגתית, תשאלו את אובמה. גם שיטת בחירות אזוריות לא תסלק את השדים. ייתכן שמספר המפלגות יקטן, אבל בעיקר יצטמצם ייצוגם של החלשים בחברה הישראלית, בעוד החזקים - אלה שכעת מנצלים כל כך טוב את "השיטה", אליבא דלפיד, ליברמן ויניב – רק יזכו בהון פוליטי נוסף".
לכך יש להעיר ההערות הבאות:
- המשטר הנשיאותי בארה"ב שונה מזה של המשטר הפרלמנטרי הקואליציוני. גם אם נוצר עימות בין הנשיא לקונגרס, עימות הפוגע במשילות, אין הוא יגיע לידי משבריות נוסח ווימר, הרפובליקה הרביעית או המשטר באיטליה, שמאז מלחמת העולם השנייה כיהנה ממשלה בממוצע כשנה או פחות.
- החלשים בחברה הישראלית הם באופן עקרוני הערבים (ובמיוחד הבדואים בנגב) והחרדים. שיטת בחירות מעורבת יחסית אזורית לא תמחוק הייצוג הפוליטי של החרדים (אגודת ישראל וש"ס-מפלגה אך לא בוחרים חרדים), ולא בהכרח בבדואים (מרכיב ברע"ם- תע"ל).
- הכותבת תצדק אם תטען שהשיטה הפרלמנטרית הקואליציונית תמשיך להיות בעיתית גם במספר מועט של מפלגות, עקב המשך קיומה של לשון המאזנים.
ומה אומרת לבטוב על השיטה? – "היא אינה זקוקה לגירוש. היא זקוקה למימוש (אכן משחק מילים נאה-י.ב). שיטת הבחירות הישראלית נכשלה פשוט כי ויתרנו עליה. היא מתפוררת מפני שיותר מדי מפלגות אינן מציעות השקפת עולם מנומקת שעל פיה יוכלו הבוחרים לגזור מה תהיה עמדת נציגיהן בסוגיות שיעלו על שולחן הכנסת והממשלה. השיטה לא עובדת מכיוון שהציבור הישראלי, למעט המתנחלים, אינו מצביע לפי שיקולים אידיאולוגים אלא מטעמים סקטוריאליים או טקטיים, הפוטרים את הנבחרים במימוש מדיניות קוהרנטית,. מסמוס השיטה היא גם הסיבה לפריחתן של מפלגות מרכז- תופעה פוליטית מרתקת שהדבר היחיד שמובטח בה הוא שאין לדעת כיצד ינהגו חבריה כשיגיעו לכנסת".
לכך יש להעיר:
- המרכוז בפרלמנט נובע מירידת המתח האידיאולוגי בנושא המדיני בשל קבלת הפתרון של שתי מדינות ע"י הליכוד וכל המפלגות שמאלה ממנו (מבלי להתייחס למימוש בפועל), וקבלת תפיסת ה"כלכלה החופשית" עם מעורבות המדינה במינונים כאלו או אחרים.
- "עמדת נציגיהן", היא סוגיה הממולאת מאז ומעולם באופן חלקי בשיטת הבחירות הקיימת החסרה אחד משני האלמנטים: בחירות אזוריות או שיטת תעדוף, כלומר סימון או מחיקת מועמדים.
- הציבור הישראלי בחלקו מצביע משיקולים אידיאולוגים, ולא רק המתנחלים, אלא גם למשל לחד"ש, מר"צ, ואגודת ישראל. גם הצבעת המתנחלים היא אידיאולוגית כמו גם סקטוריאלית, באשר החברה בעיקרה היא חברה סקטוריאלית, ומכאן השימוש במושג "מגזר".
- ירידת המתח האידיאולוגי אכן מאפשרת גדילת המרכז ובמידה רבה ניתן להחליף חברי כנסת בין קדימה, העבודה והליכוד ללא פגיעה "אידיאולוגית בהן". אולם מאידך יצירת שני גושים ימין ומרכז שמאל, עשויה לצמצם את מספר המפלגות הנדרשות לקואליציה, אם כי לא בהכרח לשפר דרמטית את המשילות.
