נפגשתי עם יעקב ברזילי כדי שיפתח לנו צוהר להבנת שירתו, להבנת הדרך שבה הוא כובש את הקהל, שבה הוא מעביר את מסריו.
כולנו התרשמנו מן המסע המוצלח לאירלנד, מן הביקורות האוהדות בדבלין, איך הגעת לשם? יעקב ברזילי: "זה לא התחיל בדבלין, מדובר ב"תמנון" בעל זרועות רבות, יריעה רחבה מאוד, מפעל של עשרות שנים, הנושק לכתיבה, להרצאות, ולמוזיקה. את הדרך כמובן התחלתי כאן בארצנו הקטנה. אני 'חורש' את
הארץ לאורכה ולרוחבה ומרצה בבתי ספר תיכונים וחטיבות ביניים. כל הרצאותיי משולבות בפרקי ספרות, בשירה ובקטעי פרוזה מספריי. זאת השנה השלישית שאני משתתף במפעל הוותיק של משרד החינוך, מפעל "סופר-אורח". אני שמח, שאגודת הסופרים העברים המליצה על שילובי במיזם חשוב זה. חשוב לי להגיע לקהל, חשוב לי להגיע לתלמידים ולנוער, וזו הדרך הברוכה והאמיתית, שבה אפשר ליצור קשר עם קהל חשוב זה".
מורגש, כי אחד הנושאים העיקריים שאתה מוביל בהתמדה, הוא נושא השואה, תודעת השואה, הזכר של אלה שנספו וכוחות היצירה של אלה ששרדו. יעקב ברזילי: "אני אכן כותב על השואה כמשורר ומשוחח על שירתי ועל נ ושא השואה. אני פעיל גם באופן ציבורי בתחום זה. לאחר שנבחרתי להיות חבר במועצת יד ושם השקעתי מאמצים בהופעה לפני בתי ספר ומוסדות, כדי להגביר את תודעת השואה. מועצת יד ושם היא מוסד חסר שיניים, ריק מתוכן. אני חבר במועצה זה עשר שנים, ואני ממשיך בכך. הוזמנתי להרצות בבית הספר להוראת השואה, בפני משלחות מורים מהונגריה, המגיעות אחת לשנה. זה חשוב, כי כל משתתף במפגשים אלה הופך להיות שגריר בארצו לנושא השואה והנצחתה.ההרצאות שלי התקיימו בהונגרית, יד ושם העניק לכל מורה את הרומן שלי, "עד נר ראשון של בוקר, מתורגם להונגרית - ואגב רומן זה יצא גם בלונדון באנגלית".
האם היו הדים למפגשים אלה? יעקב ברזילי: "בסיום הרצאותיי לא מעט מורים הקיפו את שולחני והזמינו אותי להרצות בעירם, בבית ספר שבו הם מלמדים. הרצאתי ברחבי הונגריה, באחת ההרצאות שמתועדת בווידיאו, השתתפה שגרירת ישראל, ראש העיר ונכבדים אחרים.15 נערות דקלמו את שיריי המתורגמים וכן קראו גם פרקים מהרומן שלי במשך שעה וחצי על-רקע תפאורה רלוונטית עשירה, הכול בעל-פה". במקביל יש לי בהונגריה סיורי הרצאות בערים שונות, בעיקר בפני קהל לא יהודי".
בוודאי, זה קהל שמגיב אחרת. האם אין לך חשש מתגובות עוינות? יעקב ברזילי: "אספר לך על תגובות שנשארו חרותות בזיכרוני במיוחד. לדוגמה, בעקבות הרצאה בעיר גבול של הונגריה, עיר שגובלת עם יוגוסלביה לשעבר. בסיום ההרצאה ניגש אליי כומר במדי כומר ואמר: 'אני באתי מעיר קטנה מעבר לגבול. הייתי רוצה לקבל את שיריך, לחזור איתם לצאן מרעיתי,לבני הקהילה שלי, להטיף באמצעותם לאהבה במקום לשנאה'. כך, אתה רואה, גם בפני קהל לא יהודי, שירה יכולה לרכך לבבות, לשבור מחיצות. והנה עוד דוגמה: בשובי ארצה קיבלתי מכתב מנערה בת 17 שהשתתפה בהרצאה. קראתי והייתי בהלם. הנערה הודיעה לי, כי בעקבות שיריי החליטה להתגייר ולהיות יהודיה. לא עזר מכתבי אליה, שבו כתבתי, שאפשר להיות אדם טוב גם כנוצרי וגם כמוסלמי. היא עברה תהליך גיור, והיום היא יהודייה כשרה. ללמדך, מה השפעתם של שירים. זכיתי למספר פרסים ממשלת הונגריה. לשירה יש כוח לכבוש לבבות".
לפי התגובות של משרד החוץ ונציגיו באירלנד, ראיתי, שהופעותיך שברו חרם, כבשו גם קהל שהיה עוין. כיצד השפיעו הופעותיך בהונגריה על קשרי ישראל-הונגריה? יעקב ברזילי: "בתחום המוזיקה יזמתי מפעל, חילופי מנצחים בין ישראל להונגריה. התקיימו עשרות קונצרטים עם תזמורות בהונגריה - הן בהונגריה, הן בארץ. בכל קונצרט מבוצע מחזור שירים שלי, בעיקר בנושא השואה. הקונצרטים מגוונים, יש לי כ-130 שירים מולחנים בעיקר בסגנון קלאסי".
שמתי לב שהופעותיך זוכות לשידור גם בקול המוזיקה ובקול ישראל. מה התגובות שם? כיצד זה משפיע על הופעות במקומות אחרים? יעקב ברזילי: "עורכי קול המוזיקה טוענים, שאני המשורר החי המושמע ביותר במגדר הקלאסי. לפני כל קונצרט אני עולה לבמה וקורא את השירים המנוגנים, בשפתם. יצירותיי מושמעות ומבוצעות בארצות הברית בערים רבות, בדרום אמריקה ובאירופה.יש לי תוכניות רדיו וטלוויזיה רבות מוקלטות מקונצרטים וראיונות. באחת מתבניות הטלוויזיה תרגם את השירים המשורר שנדור צ'ורי, שהיה מועמד לנשיא הונגריה, וגם ביקר בארץ בפסטיבל משוררים. בתוכניות אחרות קוראים את שיריי שחקנים מפורסמים מתיאטרונים ידועים ברחבי העולם. יש לי מספר תקליטורים, שמבוססים על שיריי בביצוע אמנים מהשורה הראשונה. אתמול התבשרתי שהתקליטור האחרון "לזכור עד כלות" נכנס למועמדות בתחרויות 'גראמי' בארצות הברית (האוסקר של המוזיקה)".
האם יש שוני בין הופעה בארץ כמו אירלנד, להופעה ממש בגרמניה, להופעה סמוך למחנה השמדה? יעקב ברזילי: "לפני מספר חודשים הזמינה אותי עיריית צלה, עיר הקרובה לברגן- בלזן, לסדרת הרצאות בבית ספר תיכון, באותה הזדמנות נתתי הרצאה בבית הכנסת היהודי בפני קהל לא יהודי, כמו-כן נערך עמי ראיון מצולם בברגן-בלזן, וכן קבלת פנים אצל ראש העיר. ואתה בוודאי רוצה לדעת, מה אני נשאל שם, מה מעניין אותם. אספר כמה דוגמאות.
נער בבית הספר קם ושאל אותי: האם אני מוכן לסלוח לסבא שלו? האם נותרה בי שנאה כלפי גרמניה?. היו שקמו ושאלו אותי, איך מתנהלים חיי אחרי מה שעברתי? מה מערכת היחסים שלך עם אלוהים? אישה ביקשה לדבר, והנה היא מתייפחת ובפיה שאלה נוקבת: איך יכולנו לעשות להם את כל זה? האם הזמן יעשה את שלו והזיכרון הזה ייעלם? לעתים השאלות פשוט גורמות לי להחסיר פעימה, להרגיש משותק לרגע".
לעתים אנו מרגישים, שיש אמת בפתגם, אין נביא בעירו. אתה זוכה לאהדה רבה בהופעותיך ברחבי תבל, והשאלה היא, האם אתה זוכה לאותה התעניינות גם בקהילה הספרותית שלנו? יעקב ברזילי: "באוניברסיטת בר-אילן יש עבודות על יצירתי. פרופ' נורית גוברין כתבה מאמר בעקבות השתתפותה בהשקת ספרי הקודם "מחכה לאבי". כך גם שמאי גולן. כמו הופיעה ביקורת במוסף לספרות של
ידיעות אחרונות, בחתימתו של אלי הירש. המשוב בארץ מחמם את לבי כל פעם מחדש: לפני שנתיים הוזמנתי לעצרת הממלכתית ביום השואה והגבורה שהתקיימה בכנסת, לקרוא את שירי "החיוך". לפני מספר חודשים פנו אליי. יש התעניינות, יש פניות, וחשוב לי לתרום את חלקי בהעברת המסר הלאה, להנחיל את המורשת של השואה, להעביר את הלפיד של השירה לקהל ישראל. כך לדוגמה, יצאה משלחת משולבת לפולין מטעם בית הנשיא, משרד
מבקר המדינה והכנסת. ביקשו ממני לצרף כמה שירים למסע. על-פי ההדים המגיעים אליי, שיריי "מככבים" באירועים רבים של בתי ספר ומוסדות שונים. אין כמעט משלחת לפולין בלי השירים שלי. אני נענה לכל הזמנה, מבחינתי זו מחויבות פנימית שבוערת בי להיות לפה לאלה שקולם נדם, להיות שגריר של אמת למען עמי, למען ארצי".
כדי להבין באמת מה מניע את ברזילי, ניגשתי לספר שיריו "לרקוד עם אותיות" - שיצא בהוצאת כרמל בשנה האחרונה, וראיתי שם מבוא קצר בשם המשורר:
"בכל יום בעלותי לחדר העבודה שלי, אני מתבונן מבעד לחלון חדרי בטבע המתעורר, ומאזין לציוצי הבוקר ולמשק כנפי הציפורים. לפעמים ענן קטן שהמלאכים שכחו לחתל, מטפטף מלמעלה, ואני שוקע בהרהורים: עולם כל כך יפה מחד, והעולם היפה הזה חמוש מכף רגל ועד קודקוד בכלי נשק קטלניים. תהיתי מה התשובה ההולמת לחיילים חמושים ברובים? משוררים חמושים במילים. עכשיו, משיצאו השירים לרשות הרבים, גורלם תלוי בנדבת לבם של הקוראים".
לברזילי שירים רבים על הקשר החזק לשפה העברית, דאגה לגורלה, תחושה שהעברית היא בת משפחה, חלק מחייו. ואכן בשירו הראשון בספר, אנו מוצאים את יעקב ברזילי מתחבר לשפה, מתחבר למלים, מתחבר לאותיות, והחיבור ממש ארוטי:
"ברחבת הריקודים של דמיונותיי
רקדתי עם הפרועות באותיות"....
והוא מסיים את שירו באורח סוער:
"עצמתי עיניי לכשֵׁף את הרגע
כשנפקחו מחדש
נשזרו האותיות
ועשיתי אהבה עם המלים".
המפגשים של יעקב ברזילי מעידים, שהציבור יודע לאהוב אותו, לאהוב את שירתו. שירתו מפלסת דרך, שירתו נוגעת בנימי הנשמה, ומעל לכל: לשירה עם משמעות יש כוח להציב משורר בשורה הראשונה. שירתו של יעקב ברזילי מתחברת לשירה העברית לדורותיה, מספרת את הסיפור שלו - ויודעת לספר את הסיפור של כולנו.