הוריקן סנדי, שנחת בימים האחרונים לחופה המזרחי של ארה"ב, גרם לקטסטרופה שרבים לא הצליחו לחזות. פגיעות באזורים המאוכלסים ביותר בארה"ב, שיתוק ניו-יורק וסביבתה, גרימת נזקים חמורים ברכוש ובנפש - לפחות 33 הרוגים (רובם נפגעו מפגיעת עצים שקרסו), מיליוני אזרחים שנותרו ללא חשמל, וכמובן הנזק החמור ביותר בהיסטוריה של הרכבת התחתית בניו-יורק.
בשל משבר הטבע האימתני - ששוב הכניס מעט פרופורציות לאדם היהיר ושיכור הכוח בעולמנו הקטנטן (וכולנו נשכח זאת, עד אסון הטבע הבא) - הופסק כליל קמפיין הבחירות של שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, הנשיא הנוכחי, ברק חוסיין אובמה והמועמד הרפובליקני לנשיאות,
מיט רומני.
אלא שסדנא דארעא - חד הוא. אומנם הקמפיינים הושהו דה-יורה, אך דה-פקטו, הקמפיין המשיך, גם המשיך.
מבחינתו של הנשיא, אובמה, תזמון הסערה - עד כמה שזה יישמע קר ואכזרי - הגיע בדיוק בזמן. הנשיא ניצל את המשבר בכדי להציג חזות ממלכתית, סמכותית ולנצל את תפקידו כ"קומנדר אין צ'יף" של ארה"ב (commander in chief) - המפקד העליון.
רומני עשה את הדבר הנכון
מנגד, ידיו של רומני היו כבולות. עד שהלה עקף את אובמה בסקרים - גם ברוב המדינות המתנדנדות - ועד שצבר מוניטין, הגיעה סנדי והעיפה לכל הרוחות את המומנטום שלו.
ומה היה עליו לעשות? הרי אם היה תוקף את אובמה על המדיניות והתגובה של האחרון במהלך הסופה, היה נתפש כלא ממלכתי וכציניקן שלא אכפת לו מדבר, זולת הצלחת הקמפיין שלו וכיסא הנשיאות (בדיוק כפי שספג את האש לאחר האשמות הממשל, בעודו מטפל עדיין בסוגיה הבוערת). ואם לא היה תוקף (כך בחר) כל אור הזרקורים היה מכוון לדרך טיפולו ודאגתו האבהית של נשיא ארה"ב, שהוא כאמור המפקד העליון של הכוחות המזוינים.
רומני בחר, בסופו של דבר, בבחירה הנכונה. במקום לתקוף את הטיפול של אובמה במשבר, הוא הסב את כנס הבחירות שהיה אמור להתקיים באוהיו, לכנס תרומות לנפגעי האסון. בחירה ממלכתית ואחראית. ובכל זאת, ספק אם הדבר עזר לו לנוע לכיוון "הבמה המרכזית".
מימדי ההרס והזוועה הותירו רבים מאזרחי ארה"ב בהלם מוחלט.
גם רומני יודע היטב - כשיש אירוע בסדר גודל לאומי, העם מתלכד ומיישר את השורות והאנשים מרגישים מחויבות האחד לשני. אסון, ברוב המקרים, גורם לחיפוש אחר יציבות ולא הרפתקה חדשה. כך שהמנצח הגדול מכל האסון, שהותיר אחריו הוריקן סנדי, הוא ללא ספק הנשיא הנוכחי, ברק חוסיין אובמה.
עד שהסופה תישכח וממדיה הסופיים יתגלו, כבר יגיע יום הבחירות.
למיט רומני יהיה קשה מאוד לצמצם פערים ולחזור לקדמת הבמה, כשעשן הבתים השרופים ושיירות המכוניות הצפות, עדיין יוותרו בזיכרון הטרי של הבוחרים.
