משה כחלון היה כוכבה הנוצץ של הכנסת ה-18, בה יצא לפניו שמו בשל מאבקו הבלתי מתפשר לצדק חברתי. כמעט עשר שנים הוא כיכב בשורות הליכוד ולקראת הבחירות לכנסת ה-17 כבר הצליח לכבוש את המקום הראשון בקדמת בימתו. הודעתו המפתיעה על פרישתו מהמירוץ לבחירות הקרובות בשורות מפלגתו היא אבידה כבדה לליכוד. אחרי ככלות הכל ייצג בה כחלון את הפן החברתי כסולן יחידי. אין לכן תמה שעכשיו עטות עליו מפלגות לא מעטות, בתקווה לקלוט אותו בין שורותיהן. בינתיים כבר הספיקה ציפור קטנה ללחוש שכחלון שוקל, בכל זאת, את עתידו הפוליטי. והרי אין זה סוד שהוא שבע מרורים מהמדיניות הכלכלית, חסרת הפן החברתי, שהוביל הליכוד. בתור שכזה הוא חש עצמו כדון קישוט שנלחם לשווא בטחנות הרוח. תרומה נדיבה הגם שמנוי וגמור עם כחלון שלא להתמודד עוד ברשימת הליכוד, נשואות אליו עיניים רבות, ובצדק, שלא יפרוש מן החיים הפוליטיים. אחרי ככלות הכל עדיין לא נולד כוכב חברתי זוהר שכמוהו לא בשורות הליכוד ולא בשום מפלגה זולתה. מן הראוי היה שיחזור ויתרום את תרומתו הנדיבה לציבור, גם אם הפעם תהיה זו מפלגה עצמאית משלו. הצלחתו של כחלון בבחירות הקרובות מובטחת מראש. אם להסתמך על הסקר של הסטטיסטיקן רפי סמית, הנחשב לאמין במיוחד, הרי שמפלגה חברתית בראשותו עשויה לגרוף לפחות 20 מנדטים - מספר שאינו בטל בשישים, מה גם שסביר להניח שקולות רבים ינדדו למפלגה בראשותו ממפלגות קיימות, בנוסף לאותם קולות צפים של מי שעדיין לא החליטו למי להצביע. נעלה מכל ספק הוא שבפניה המצולקות של הפוליטיקה הישראלית משה כחלון הוא גומת-חן יחידה. מה שברור לא פחות הוא שבפוליטיקה מצולקת שכזו אין לו, עדיין, תחליף. כל מי שחרד לדיוקנו המוסרי של הממשל הישראלי הבלתי-תקין, צריך לכן להתפלל שהוא יחזור לזירה, והפעם במשנה-מרץ. מובטח לו מראש שנועזותו ומרצו ישחקו לידיו בגדול.