אני איש מפלגת העבודה ואני טוען שהקיבוצים כבר מזמן אינם שום נכס למדינת ישראל. אכן הם היו. אך ברגע שגם בהם ה"אני" הביס בבוז את ה"אנחנו" לחבר קיבוץ אין שום ערך מוסף שהוא גדול מזה של איזשהו "עירוני", ו"זכות אבות" איננה, ולא צריכה להיות, נימוק לשום פריווילגיות. והפריווילגיה, כמובן, היא "בעלות" על שטחים עצומים של המדינה.
"חקלאות" הייתה ערך עליון ואולי עודנה כזאת. אבל זה מכבר ה"חקלאים" שוב אינם "עובדי אדמה". החל מהללו שמשכירים את עשרות הדונמים שברשותם לגופי מסחר, בתחומי השיווק או הפנאי, וכלה בהללו שעדיין יש להם זיקה לחקלאות, אלא שבאמצעות השכרת הקרקע לצד שלישי, הבנתי שלרוב אלה בעלי הון ערביים ישראלים, שהם אשר יעבדו אותה (כמובן בעזרת עובדים תאילנדיים...) ורק ישלמו ל"בעל האחוזה" דמי שימוש.
הקיבוצים, למעט "זכות אבות", כבר מזמן אין בהם למדינה שום תועלת גדולה מזו שיש בכל יישוב קהילתי אחר, ו"זכות אבות" לא צריכה להיות נימוק לשום, אבל לשום פריווילגיה. כי הנה ב"חריש" מחירה של דירת ארבעה חדרים חדשה הוא כשש מאות אלף שקל. וזה בדיוק יכול להיות מחירה של דירה דומה בצפון, או במזרח, כפר סבא.
עשרה אחוזים מאדמותיו החקלאיות של כל קיבוץ תופקענה (תשעים אחוז יישארו שטח חקלאי) ותוקדשנה על-ידי המדינה, בחינם, לבניית דירות צנועות אך ראויות, למי שהינו (בבית הוריו...) תושב האזור, ואין (אין!) בבעלותו שום דירה אחרת. והבנייה תיעשה כאשר המדינה היא היזם, והקבלן הבונה הוא זה שזכה בפרויקט במכרז כשר, משום שהוא זה שהסתפק ברווחים הצנועים ביותר. שש מאות אלף שקל. על-ידי הפקעת והפשרת עשרה אחוז מאדמות הקיבוצים. ועל-ידי מסירת העבודה לקבלן שבמכרז יציע לבצע במחיר הנמוך ביותר. כל כך פשוט. ו"השוק החופשי" ימשיך להתקיים. והקבלנים ימשיכו להרוויח סכומי עתק. אבל רק בתחום "דירות הפאר", ורק בשוק של הללו שדירה אחת כבר יש להם.
למי שאיננו הבן של רוטשילד, למי שעבורו דירה צנועה היא "מצרך יסוד", השילוב של קרקע (עשרה אחוז) שהופקעה מהקיבוצים וניתנה לבני האזור בחינם, והביצוע על-ידי מי שזכה במכרז לבצע במחיר הזול ביותר, יאפשרו לרכוש דירה אחת למגורים גם בפאתי כפר סבא בלא יותר משש מאות אלף שקל.
