בפינת בית הקפה

לד"ר ביל סיגל ז"ל 1 חתול שחור יושב בְּפִנַּת בית הקפה על ספל קר קורא בַּקָפה בַּסדנה לְשירה. אֲפֵלָה בִּקְצֵה המנהרה. אְּם השתיקה היא ים, אמר היללה היא כמו חוף מתאבד בּגֵאוּת המַים לוקחת אותי רחוק. 2 אני שותק הרחוב צועק 3 אני צועק הרחוב שותק 4 אני צועק מַשְׁמַע אני קַיָּם אני בוכֶה מַשְׁמַע אני קַיָּם אני שותק משמע אני קים כמו חתול שחור בוהֶה בַּספל הקר העֶרב היללה מטפסת על הקיר בְּבית הקפה. 5 המלה היא עיר בלי געגוע 6 הבדידות היא עיר בלי געגוע 7 הדִמעה היא עיר בלי געגוע 8 החלום הוא עיר בלי געגוע 9 מְחַזֶּרֶת על פִּתְחֵי הָאֲנִי בין סִפְלֵי האוֹר אובדת אַצּוֹת ים 10 מְחַזֶּרֶת על פִּתְחֵי האור בין הספלים אני אובֶדֶת אַצּוֹת ים. 11 אני מדברת בִלְשון כתיבה וכותבת בִּלְשון דִבּוּר בִּשְׂפַת הפרחים פִּרְחֵי הדממה פִּרחֵי האדמה פִּרְחֵי הַמַּה פִּרְחֵי אולי המלים בבית הקפה בֵּין שְׂפָתַי הקרות נושמות אותי המָּוֶת הוא פֶּרַח אַלְמָוֶת 12 פָּנים. מַעֲקֶה בלי בטיחות בלי מַעֲקֶה. בלי פָּנים. 13 קפה מר. הדֶשא של חיוכֵךְ יָרֹק יותר. 14 אני מדברת בּלְשון כתיבה וכותבת בִּלְשון דִבּוּר אֶת תולדות האבנים האלה היו לְמַיִם. התהום נפערה כמו תמיהה התמהון נִפְעַר לִתהום הקירות לחלום. השורות נפתחות לְמלים קרות בבית הקפה.