לדיראון
מדי כמה זמן אני מקבל מצגות מדהימות, שקובצו מעבודות שפרסמו צלמים, שתפסו את הרגע - חלומו של כל צלם ...
הפעם קיבלתי משהו חשוב בדקה ה-91, אך כיוון שהוא חשוב אני מביאו כאן.
דוד סנש (למעוניינים - אחיין של חנה) הנו פדוי-שבי ממלחמת יום הכיפורים, ועתה הוא ד"ר לפסיכולוגיה. דודי שלח אלי צילום של מודעה, שהייתי מכתירה כמשל ושנינה לאמת בפרסום - מודעת הבחירות של המערך בבחירות 1973, שמפארת את קו בר-לב הארור - אחד מסימני המגלומניה הגדולים ביותר בתולדות המדינה וסמן ימני של הטמטום במערכת ביטחוננו הכושלת והמסואבת.
גזרו ושמרו - לדיראון עולם.
לא ברברים
שלושה טנקים סורים מצבא סוריה חדרו ביום שבת לשטח המפורז בגבול רמת הגולן. הטנקים נכנסו לכפר ביר עג'ם, הנמצא במרחק קצר ממוצב של צה"ל. ישראל התלוננה בפני משקיפי האו"ם, כי איננו ברברים כמו הטורקים, שהיו מחסלים את הטנקים ואת שולחיהם ואולי עוד מישהו.
אנחנו תרבותיים ומידתיים; ולכן, עושים מאתנו קרקס במזרח התיכון בעזרתו של חסר-הברק וחסר-הביצים, שר אי-ביטחוננו.
מבחן התוצאה, שכה מאפיין את חדל-האישים, שמפליא להרוס כל חלקה טובה, מלמד, שכל עמדה יכולה לשמשו לעשייה לביתו, או לבריחה מבוהלת - המוקדמת מבין השתיים.
ולפני שאגש לטורקים, אזכיר שיחה עם שיח' זקן, כמה חודשים אחרי פרוץ המהומות, שחוללו הערבים (אינתיפאדה, בפי עוכרי ישראל) בסוף שנות השמונים. השיח' מזג לי ולמלווי קפה, ושתינו בשקט. לפתע אמר, "החזרנו אתכם, יא בניי, שבעים שנה אחורה". ונזכרתי באבי ובחבריו, שניסו להפוך סיסמאות לכוח מגן.
ואיך קשורים לזה הטורקים?
ראשית, הם שלטו כאן כשחיי יהודים ("מוּסקוּבּים" - כלומר, לבנבנים) לא היו שווים מיל - "בני-מוות", קראו להם. שנית, לפני כחמש-עשרה שנה, או יותר, התארח בכנסת בכיר מאוד מטורקיה לארוחה חגיגית מאוד.
"אצלנו, במזרח התיכון, אם אין מנה עיקרית בתפריט - אתה הוא המנה העיקרית", אמר לצחוקם של המכובדים הישראלים, שנדו בראשם לנוכח אי-הבנתו. הרי שלום היה אז באופק, מלפנינו, מאחורינו ומכל צדדינו ...
שאי, יונה
שרידים של יונת-דואר, שהמסר שנשאה עדיין צמוד אליה, נמצאו בארובה של בית בדרום אנגליה. מומחים בריטיים להצפנה, שבדקו את המסר, שנמצא צמוד לשלד היונה, טוענים, כי הוא הודעה מוצפנת, שנשלחה מצרפת, הכבושה בידי הגרמנים, בעת הפלישה לנורמנדיה, ביוני 1944, ולא הגיעה ליעדה.
עקב דממת אלחוט, שהוטלה על הנחיתה בנורמנדיה, נשלחו דיווחים על התקדמות הכוחות הנוחתים בנורמנדיה אל מעבר לתעלת למנש על-ידי יוני-דואר. משום-מה, המסר הזה היה מקודד - כנראה, כיוון שהמדובר במסר רגיש במיוחד.
מרכז ההצפנה הבריטי בלֶצ'לי פארק מסר, כי אנשיו מנסים לפענח את המסר באמצעות ספרי צופן ממלחמת העולם השנייה.
יחסי ציבור
ריי ה' גודפרי הוא "בעל קרש" - ימאי במחזור הראשון של צוות אנייה, שעלה עליה מיד עם השלמת בנייתה. הוא שירת בנושאת-המטוסים האמריקנית אנטרפרייז בשנים 1966-1961, כשהייתה חדשה לגמרי - בין השאר, במשבר הטילים בקובה. עתה הוא שב אל סיפונה, כאורח הצוות הנוכחי של נושאת-המטוסים, בהפלגתה האחרונה בשירות
חיל הים האמריקני - מהמזרח התיכון דרך פלורידה לבסיס נורפולק בווירג'יניה.
גודפרי עלה על נושאת-המטוסים בפלורידה. כשהיה בן 21 החל לשרת כמפעיל בכור הגרעיני של אנטרפרייז. עכשיו הוא "נמר" (טייגר) - הכינוי לאזרחים, המצטרפים להפלגה של חיל הים האמריקני. ובתור מי ששירת על סיפונה בבחינות קבלתה לשירות, לפני חמישים ואחת שנה, הוזמן גודפרי להיות אורחו של קפטן ויליאם סי המילטון הצעיר, המפקד האחרון של אנטרפרייז, בהפלגתה האחרונה.
חיל הים האמריקני מנצל את הוצאת אנטרפרייז משירות כדי לקרב אליו אזרחים רבים. ההפלגה - בעיקר, עם התקרבות נושאת-המטוסים לארצות-הברית - הפכה לאירוע של יחסי ציבור, שבו נוטלים חלק מאות אזרחים - וביניהם גם נוער. גודפרי הגיע מקולורדו, כדי להפליג שוב על אנטרפרייז. אשתו נותרה על החוף באוהל אח"מ, שהקים חיל הים לאירוח האזרחים והמכובדים, שבאו להיפרד מהספינה.
מחדל התחבורה ציבורית
תשתית הנה הבסיס לכל דבר - לייצור, לרווחה ולרמת חיים - ואינה מותרות. זאת לא הבינו ממשלות ישראל, שלא השקיעו בתשתית, והדבר ניכר בכל תחומי חיינו. למרות גידול האוכלוסיה, אין די מיטות בבתי-חולים; מערכת החשמל אינה מספקת. זה ברמה הלאומית. ברמה אזורית, יש אזורים שהמדינה מנחשלת - כמו הנגב והגליל, כדוגמה לפריפריות - באי-מתן שירותים בסיסים. לכן, הם מתרוקנים מצעירים, שנוהרים לגוש דן בהמוניהם.
העדר תשתית נאותה בולט בעיקר בתחבורה הציבורית. הנחת יסוד היא שהפתרון היעיל ביותר לפקקי התנועה ולסביבה הנה מערכת יעילה לתחבורה ציבורית. התחבורה הציבורית פותחה כאן עד תחילת שנות החמישים, ומאז היא מתנוונת. כלומר, אי-אפשר להתקיים בלי מכונית פרטית - ולא רק בפרברים ובערי הלוויין, שהנן חדרי שינה מרווחים.
בפאתי השרון, שבו אני גר, אם אין לך מכונית פרטית, אתה נזקק למוניות, שגובות מחירי עתק. וזו אינה הודגמה היחידה. החיים המודרניים נבנים סביב המכונית הפרטית. אפילו האריזות במרכולים לא נועדו לנשיאה, אלא לנסיעה במכונית.
"צוות בינמשרדי, שמונה על-ידי הממשלה לבדוק את צורכי מערכות התחבורה הציבורית בתחום התכנון וההשקעה באזורים מטריפוליטניים, מצא כי אם יימשך המצב הקיים, צפוי הגודש בדרכים לגדול משמעותית לכדי כשל כללי של רשת הכבישים העורקית במטרופולין גוש-דן בשעת השיא בבוקר." -
דיווח עידן יוסף באתר החדשות
מחלקה ראשונה - "עד שנת 2030 צפוי כל נוסע ברכב לבזבז מעל 60 דקות נוספות בממוצע ביום בכבישים בשל הגודש. בסך-הכל מדובר ב-850 מיליון שעות בשנה, שערכן נאמד בהפסד תוצר למשק של כ-25 מיליארד שקל בשנה!"
לא צריך להיות גאון כדי להבין, שמזמן היו צריכים לפרוס בארץ מסילות ברזל - בערים הגדולות וביניהן - כדי להתגבר על הבעיה. קווי רכבת אינם פתרון יחיד, אלא חלק מראייה כוללת של התחבורה הציבורית. הנוסעים שמגיעים לתחנת הרכבת צריכים קווים להסעתם ליעדיהם ("קווי זינה", בשפה המקצועית); ולא אין טעם בקווי הרכבת. כלומר, את הערים צריכים לרשת בקווים לתחבורה ציבורית (אוטובוסים ורכבות), שיאפשרו לכל אחד להגיע ליעדו.
לעומת זאת, אצלנו הקימו אומנם תחנות רכבת חדשות, אך שכחו, שהנוסעים מגיעים אליהן במכוניותיהם, ולא הקצו להם די מגרשי חנייה. ודרך אגב, נסיעה של שעה מחיפה לתל אביב, או מתל אביב לבאר-שבע הנה הוכחה חותכת לניוונה של
רכבת ישראל, שאם היא יוצאת ומגיעה בזמן, היא עושה זאת לאט ובמחיר לא זול - כלומר, עידוד לנסוע במכונית פרטית.
המשך ימי השְחור
האמריקנים החליטו להכות את עצמם ואת העולם, ובחרו שוב בברק אובמה, כדי שימשיך במדיניות האמוק שלו, שנועדה להזיק לארצם ולכל העולם החופשי.
בניגוד למצג-השווא של התומכים בשינוי שיטת הבחירות אצלנו, לכל שיטת בחירות יש ליקויים - ולא רק לשיטה, הנהוגה אצלנו. כל מי שחושבים על שינוי שיטת הבחירות שלנו צריכים להביט היטב על מה שאירע בארצות-הברית, ולשאול האם העיוות של רצון הבוחרים באמצעות הבחירה האזורית נראה להם. ושאלה נוספת - האם כדאי להחריף את שסעינו החמורים באמצעות הצבעה אזורית?
המעניין ביותר בהצבעה האמריקנית הנה העמקת השסעים, שנצפתה בכל מערכות הבחירות במאה ה-21 וקצת לפניה. השסעים הללו קורעים את ארצות-הברית בין לבנים לבין אחרים, בין גברים לבין נשים ובין בני הדור הראשון (מהגרים) לבין ותיקים.
מפת ההצבעה מלמדת היטב על השסע; וכעת חשוב לדעת מה יהיה הרכב הפוליטי של הסנאט (שהיה בו רוב דמוקרטי זעום) ושל בית הנבחרים (שהיה בשליטה רפובליקנית).
נראה, שהנשיא אובמה ינסה להמשיך לשלוט, ורצונותיו יסוכלו באמצעות הקונגרס - כפי שהתוו מעצבי הממשל האמריקני בשיטה של איזונים-ובלמים, כדי למנוע שלטון יחיד. כלומר, מעבר לרוח הרעה, שהנשיא הזה משליט, ומשפיעה על כל כפיפיו, ביצוע המדיניות תלוי רבות בקונגרס - גם בענייני חוץ.
משמע, ניתן לבלום את יומרת אובמה וחבר מרעיו לקדם פתרון לסכסוך המזרח-תיכוני על חשבונה של מדינת ישראל, שתצטרך להתמודד עם נשיא עוין ופרו-איסלאמיסטי עוד ארבע שנים.
