יש כאלו שדאגו ליצור ל
משה פייגלין בעשור האחרון דימוי פוליטי מפחיד של איזה בריון פשיסטי-דתי-ימני שהסתנן לליכוד כדי להרסו מבפנים, ואכן, למרות התמיכה העממית בו בתוך הליכוד, כל ניסיונותיו להיבחר כחבר כנסת בפריימריז בליכוד כשלו או הוכשלו, עד השבוע האחרון בו זכה להיכנס לאמצע העשיריה השניה וכך לבטח להיבחר לכנסת. גם לפי תוצאות של פריימריז קודמים, כשליש מחברי מרכז הליכוד תומכים בפייגלין שטוען שוב ושוב שהוא הליכוד האמיתי, דהיינו, כתנועה לאומית יהודית, ועדיין לא שמעתי מאיש גישה המנסה לסתור את אמונתו זו.
אני מניח שכל אותם האלפים בליכוד שבחרו בו הגיעו כנראה למסקנה שהוא אינו מהווה סכנה לקיום הליכוד. אני מניח שהם התרשמו מהצורה בה הוא מנסה בצורה דמוקרטית להעפיל לצמרת כנגד כל הסיכויים שוב ושוב... אינו נוטש... אינו משמיץ ואינו מתנצל על דרכו הרעיונית שהיא למעשה הדרך הרעיונית של הימין הישראלי. הוא קצין קרבי לשעבר, מאד דמוקרטי וליברל בתפיסותיו לגבי זכויות האדם, מתנגד לכל טרנספר, מתנגד לקיום מפלגות דתיות, והצעתו הנוכחית שהליכוד יתאחד עם המפד"ל ("הבית היהודי") ו"האיחוד הלאומי", לא נובעות מהתפיסה הדתית. אלא שכך הם רעיונותיו מקדמת-דנא, ז"א שכל המחנה הציוני-לאומי יהיה מאוחד ולאו-דווקא דרך הכובע הדתי. תפיסה לא מקובלת זו מצד חובש כיפה הייתה בזמנו סיבה לדאגה אצל חברים רבים בליכוד שמא הוא "שתול" מטעמם של המפלגות הדתיות-ציוניות...
התפכחות מחשבתית ופוליטית בציבור
דברים רבים משתנים במישור הפוליטי הפנימי לקראת הבחירות הקרובות. זה התחיל ב"מפץ הגדול" במרכז שכלל את קריסתה של קדימה, עליית כוחה של
שלי יחימוביץ, הופעתו המבטיחה של
יאיר לפיד ומפלגתו, ועכשיו, לידתה מחדש של
ציפי לבני... בצד הימני של המפה, נצחונו של בנט במפד"ל המתאחדת, דחיקת אנשי הממסד שבליכוד (של מרידור-בגין-איתן) מחוץ לתמונה הפוליטית (ונצחון פייגלין), ואפילו במגזר החרדי התחילו להבקע סדקים... כל אלה מצביעים על חידודם של העמדות הפוליטיות בתוך המפלגות ולהבנת האזרחים במדינה שמשהו חייב להשתנות, שמה שהיה נגמר, ולא רק שיש לעבור לדור הצעיר יותר והממוקד יותר, אלא לתת גם הזדמנות לפיתוח רעיונות אחרים לעתידנו.
ה"מהפך" הזה מובל על-ידי שלושה אלמנטים. הראשון נובע מאי-שביעות רצון של הרוב מהמצב הכלכלי האישי במדינה, מכך שהממשלה עושה מעט מידי למען האזרח בתירוץ של המשבר הכלכלי בעולם. שנית, התבטלות הממשלה מול הממסד החרדי והעברה של מיליארדים למגזר פרזיטי זה שבא על חשבון מעמד הביניים, בעוד שבו-זמנית מוותרים פה על חינוך הליבה ועל העברת אוכלוסיה זו למעמד של אוכלוסיה יצרנית. שלישית, הציבור מבין שהפלשתינים לא רוצים פתרון של שלום, לכן סיסמאות בנושא דוחות אותו ומצביעות על פוליטיקאים קשקשנים ללא תכלית.
משה פייגלין הינו חלק מ"המהפך", הוא לבטח לא יתמוך בצד החרדי, להפך, הוא בעד הפרדת הדת מהמדינה במרבית האספקטים. נכון שהוא מאמין בהקמת בית המקדש כסמל לתחיית הלאומיות היהודית אבל אף אחד איננו מצפה ממנו שינסה לפעול להריסת אל-אקצה (למי זה מפריע שהוא מאמין בזה?). הוא לא יותר קיצוני מ
דני דנון בהקשר להתנחלויות ומי שמאזן אותו ואת ה"ימניים" האחרים בליכוד הם דווקא ליברמן ואנשיו ההופכים להיות המתונים שבליכוד... בקיצור, אני לא מפחד ממשה פייגלין, אני חושב שהוא עוד יפתיע ולטובה.
