עוד מעט וארגיש חבטה איומה במפגש עם הקרקע. הדד-ליין הוא יום חמישי, סוף הדרך למגישי רשימות המועמדים של המפלגות המתמודדות בבחירות לכנסת ה-19.
נכון, נשארו עוד כמה ימים, אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
ארבע שנים אני מחכה לחופת המצנח שתיפתח... ונאדה. מה עשיתי ומה לא עשיתי כדי שייפתח. ממש כבר לא משנה. התמונה שהולכת ומתבהרת בכיעורה מעבירה בי צמרמורת: "ליכוד" ימני מוטרף ומטורף, "עבודה" ילדותית מפורקת ומרוסקת אג'נדה, "מרצ" חסרת מרץ להשתנות, "יש עתיד" מנופחת וואקום חסר תוחלת, "שס" דבקה ומאמינה רק ברב, בתורה ובכסף, ועוד כמה חובשי כיפות או תרבושים שישלימו את 120 הנבחרים שלא נרצה לשמוע ולראות עוד ארבע שנים.
נכון, נשארו עוד כמה ימים, אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
מה לא נכתב ונאמר על נתניהו? אפילו יצאנו לרחובות כדי לנסות ולשנות. שום דבר לא השתנה. לפחות לא לטובה. לרעה? ברוך השם... הרבה.
חיכינו למפלגה חדשה שתרים את קולו האבוד של "העם הנבחר" כביכול, ושאינו יודע לבחור. אבל היא לא באה. מה שכן בא... שלא נדע עוד צער כזה...
נכון, נשארו עוד כמה ימים, אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
פתאום קיווינו לישועה מאולמרט ולבני, ביחד או כל אחד לחוד. הם שיגעו אותנו. השתגעו בעצמם. ונשארנו אבודים גם אם האמת חייבת להיאמר: הם מרגישים הרבה יותר מיואשים מאיתנו.
נכון, נשארו עוד כמה ימים, אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.
האם נגזר עלינו להמשיך ולחיות בתת תנאים כאלה עוד ארבע שנים? בלי נבחרי ציבור שבאמת מייצגים את הציבור? עם העלאות מחירים בכל דבר ועניין, כאשר הם ימשיכו לספר לנו שהכל יורד? עם מדדים יורדים בתחומי החינוך, הבריאות, ה... מה שתרצו, עד הקבר, ואפילו מתחתיו? נראה לכם סביר שמדינה מפותחת ומתפתחת כזו תמשיך להתנהל בתת-רמה כה חסרת מעוף מינימלי להסדרת מוסדותיה – ולעולם זה לא יתפוצץ לנו בפרצוף בעוצמה חזקה פי כמה ממפולת שלגים שאינה מותירה מאחוריה כל זכר?!
נכון, נשארו עוד כמה ימים, אבל שעון החול מאיים להישאר אותו שעון מרגיז כבעבר.