מהחילונים במצרים למתנגדי ההינתקות

דמוקרטיה היא שלטון העם, ובדמוקרטיה הרוב קובע. למרות זאת מתנגד המיעוט החילוני במצרים למשאל עם על חוקה שלטענתו תהפוך את מצרים למדינת הלכה מוסלמית. המיעוט יצא להפגנות סוערות ואף אלימות, ומנהיגיו הכריזו שלא יאפשרו קבלת חוקים שיגבילו את חירותם, גם אם רוב העם תומך בהם. מסתבר אפוא שהמיעוט החילוני במצרים מבין היטב שדמוקרטיה איננה חזות הכל, ושלא כל החלטה המתקבלת באופן דמוקרטי היא החלטה צודקת. מבלי להיכנס לשום דיון פילוסופי, מבינים המתנגדים לחוקה המוצעת, שמשטר בו רומס הרוב את זכויות המיעוט אינו משטר צודק, ושאין כל דרך בה יכול המיעוט להגן על זכויותיו אלא בדרך המאבק ברחוב, שיוביל את המדינה אל סף מלחמת אחים. המאבק נגד ההינתקות מאבק נחוש וזועם זה מעמיד באור הנכון את המאבק העלוב והמצטדק של אנשי הימין בישראל כנגד ההינתקות. אריאל שרון, בסיועה של חבורה מושחתת של שליחי ציבור שבגדו בשולחיהם, ובתמיכתם של חברי הכנסת הערבים, שברור שאין להם שום סמכות מוסרית להכריע בחילוקי דעות הקיימים בציבור היהודי, הצליח לזכות ברוב בכנסת, ולדחות את דרישתם של אנשי הימין לקיים משאל עם. ולמרות זאת, מנהיגי הימין אפילו לא ניסו לבחון האם הציבור העומד מאחוריהם מוכן להיאבק ברחוב כנגד הפשע. על-רקע הטענות שבגלל ההינתקות נפלו הקטיושות בתל אביב, יש להדגיש שהקביעה שההינתקות הייתה פשע איננה קשורה כלל לתוצאותיה, האמיתיות או המדומות. גם אם הייתה ההינתקות מביאה לחיים של שקט, שלווה ואהבה בינינו לבין הערבים, היא הייתה עדיין בגדר פשע, וכל שניתן היה לומר הוא שמצדדיה צדקו ומתנגדיה טעו. הנימוקים לקביעה שההינתקות הייתה פשע הוצגו במאמר קודם, אך לאמיתו של דבר, כל מי שמוחו לא נשטף בתעמולה הכוזבת על פיה גם רוב של קול אחד נותן הכשר מוסרי לכל החלטה, הבין שהחלטה על רמיסה מוחלטת של זכויותיו של מיעוט יש לקבל ברוב משמעותי ולא ברוב דחוק. עד היום טרם נתנו מנהיגי הימין תשובה לשאלה מדוע לא ניסו לצאת למאבק אמיתי בהחלטה. האם הם פחדו שהמאבק ייכשל והם יישלחו לכלא לשנים רבות? האם הם חשבו שהרס בתיהם וחייהם של אלפי אנשים אינו מהווה סיבה מוצדקת לשבירת הכלים? האם הם המשיכו לחלום על "התנחלות בלבבות" של שונאיהם המוצהרים והמרושעים דוגמת יאיר לפיד? כך או אחרת, כל מי שהמתין לשווא ליום בו תתקבל ההוראה לצאת לצעדת מחאה לירושלים, שתשתק את המדינה, יכול לשאת את עיניו בקנאה למצרים, ולחזות במאבקם של אנשים שבאמת אכפת להם, ושיודעים שהם צודקים.