הממשלה החדשה רואה באוטונומיה פתרון שישחרר אותה מן הצורך לשלוט בחבלי יהודה ושומרון. לשם כך היא מבצעת מדיניות של ייבוש והקפאה, כלומר טרנספר, של יהודים. הממשלה הקודמת ראתה באוטונומיה המוניציפלית פתרון לתושבים הערביים ביהודה ושומרון, כלומר שחרור מן הצורך לנהל את חיי היום יום שלהם.
לאמיתו של דבר, האוטונומיה המוצעת, אף במשמעותה המוניציפאלית, אינה פותרת דבר, מכיוון שהיא מובילה למצב בלתי אפשרי: היא מנציחה את הקו הירוק וכך יוצרת שני "סוגים" של ארץ ישראל.
מצידו האחד של הקו שוכנת ארץ ישראל שבה יהודים וערבים הם אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל, אולם לערבים אין אותן זכויות של שלטון עצמי המוקנות לאחיהם מצידו האחר של הקו הירוק. כאן ניתן לשאול מדוע הקמת כרמיאל, למשל, בלב אזור צפוף אוכלוסיה ערבית היא התיישבות ציונית כשרה, אולם הקמת אריאל בלב אזור כנ"ל היא התיישבות פוליטית פסולה. כמו-כן ניתן לשאול האם לערביי טירה וטייבה יש מאוויים שונים מאלה של ערביי טול כרם וקלקיליה, רק בגלל שבמשך 19 שנים הם היו מנותקים על-ידי קו מקרי ומלאכותי.
מעבר לקו נמצאת ארץ ישראל "אחרת", שבה יהודים וערבים הם בעלי מעמד בלתי מוגדר, אשר אינו יכול להחזיק מעמד לאורך זמן. יהודים שהם להלכה אזרחי מדינת ישראל, אולם מופקרים או "מיובשים" על ידה, ונתונים לחסדי השוטרים-מחבלים של האוטונומיה; וערבים אשר נהנים אומנם משלטון עצמי, אולם אין להם אפשרות לבחור ולהיבחר לבית נבחרים ריבוני, לפחות עד להקמת מדינה פלשתינית בעבר הירדן.
הנצחת הקו הירוק היא מרשם למתיחות מתמדת. היהודים מעבר לקו יהיו נתונים להתנכלויות מתמשכות בתחומי האוטונומיה, דבר שיצריך התערבות תכופה של צה"ל כדי להגן עליהם. הערבים בתוך הקו הירוק ידרשו, בצדק מבחינתם, אותו מעמד אוטונומי שיש לערבים מצידו האחר של הקו. לשם כך יפעילו את האמצעי שכבר הוכיח את עצמו, הטרור והאינתיפאדה, תוך גיוס דעת הקהל של העולם "הנאור", ושל אנשי
שלום עכשיו הדוגלים בייבוש יישובים. אותם נימוקים לגביי זכויות ערביי השומרון תקפים גם לגבי ערביי הגליל.
לפיכך, מן הראוי לחשוב על פתרון נועז, המתבסס על אוטונומיה שאינה קשורה בקו ירוק בלתי אפשרי. כוונתי לאוטונומיה ליישובים הערביים הגדולים, המונים יותר מ-15,000 תושבים, בכל ארץ ישראל המערבית. תושביהם יוכלו לנהל את ענייניהם המקומיים. מעבר לכך יהיה עליהם לבחור בין אזרחות ישראלית, כולל הצהרת אמונים למדינה, זכות לבחור ולהיבחר לכנסת וחובת שירות לאומי, לבין אזרחות פלשתינית, כולל זכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט ברבת-עמון. הריבונות על כל ארץ ישראל המערבית תהיה של מדינת ישראל, וכל תחומי החיים שאינם מוניציפליים יהיו באחריות ממשלת ישראל.
למרות הקשיים הרבים הצפויים ביישום האוטונומיה ללא קו ירוק, גלומים בתוכנית יתרונות חשובים. התוכנית מאפשרת קיום מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית בגבולות בני הגנה בכל ארץ ישראל המערבית. כמו-כן היא מאפשרת מתן זכויות אזרח לכל ערביי ארץ ישראל המערבית, ללא הסכנה של הקמת מדינה פלשתינית, שהיא התוצאה הבלתי נמנעת של האוטונומיה כפי שהוצעה עד עתה.
במקום לרוץ במרץ לתוך האוטונומיה מעבר לקו הירוק, כדאי לעצור ולשקול גם אפשרויות אחרות, מסוכנות פחות והגיוניות יותר.
