אנו מכירים מפלגות סוציאליסטיות, ברוסיה ובסין. אנו מכירים מפלגות סוציאליסטיות המנסות להיראות כחביבות הקהל ומתקראות סוציאל-דמוקרטיות, אשר יודעות שמארקס איננו סחורה עוברת לסוחר ולכן מסתירות את תורתו תחת מעטה "דמוקרטי". לדוגמה: מפלגת העבודה וחברותיה ברחבי אירופה.
אותן מפלגות סוציאליסטיות פופוליסטיות, אשר רוצות להבדיל עצמן מן היריב האידיאולוגי, יקראו לו "ליברלי", או אפילו "חמור" יותר - "ניאו-ליברלי". ניאו-ליברליזם דבק בשלטון תאצ'ר בבריטניה, ובשלטון רייגן בארה"ב, בבחינת השוק החופשי הוא מהות הכל ושכולם ייחנקו, ואפילו ירעבו ללחם.
אבל אל מול התחפושת המתחסדת של העבודה, עומד ואקום הסברתי של הליכוד אשר יכול היה להציג את "הסוציאל-דמוקרטים" ככלים ריקים, ככאלה המתהדרים בנוצות לא להם, אלה שמדברים על שוק חופשי ומטפחים את הבתים שלהם ואת המכוניות שלהם (בעניין זה צניעותה של
שלי יחימוביץ' אישית מיוחדת מאוד וראויה לכל שבח), אלה שאומרים מן הפה ולחוץ כי הם רוצים כלכלה חופשית, אך התורה שלהם בבסיסה סותרת כלכלה חופשית מן היסוד.
הפעיל החברתי והתעשיין
בואו ניקח שני אנשים, האחד פעיל חברתי והשני תעשיין. פעיל חברתי היה כל חייו בסביבה סוציאלית, שלא ייצרה כלום, שהייתה סמוכה על תקציבי ציבור, שעשתה המון ותרמה המון, אך לא הכניסה דולר/אירו, ופתאום בגיל 50 הוא חפץ לחמם את ישבנו על כסא אחד מתוך 120, ופתאום הוא חייב להתנהג ולחשוב גם כתעשיין על-מנת להיות חלק מהשוק החופשי שדבק בו במצע, אבל אין לו מושג איך לעשות את זה – הוא מעולם לא עסק בתחום הזה, ולעולם כבר לא יעסוק בו. כן, הוא עסק בכלכלה, בכלכלת ביתו, ולכן הוא גר כבר בווילה (ייאמר שנית כי בעניין זה צניעותה של יחימוביץ' מיוחדת וראויה לכל שבח).
לעומת זאת התעשיין, אשר הכלכלה הייתה במרכז חייו, והוא העסיק עובדים, ודאג לרווחתם, והתמקח עמם על שכר, ותרם לעמותות, וכל חייו היו תרומה הן לכלכלה והן לחברה, והילדים שלו משלמים הון על שכר דירה, ונכדים אין כי הילדים מרגישים חוסר ביטחון כלכלי, הרי שבהגיעו לפרקו הפוליטי הוא ערוך ומוכן לקרב המשולב של חברה עם כלכלה חופשית – ועם כלים לאיזון מיטבי בין השניים.
אבל בליכוד אין מי שיקום ויאמר לציבור את האמת, הליכוד שבוי בדימוי שיצרו לו דמויות מעברו, הליכוד מפחד לאבד מנדטים של אוויר, ומאבד בפועל את שדרת התמיכה בו.
עם תורה, עם סוציאלי
עם ישראל, עם התורה, הוא עם סוציאלי, איש לא יוכל לשנות זאת, לא הטייקונים ולא השרים ולא חברי הכנסת, ואפילו לא מוחים חברתיים מקצועיים. הממשלה פעילה יותר אז העמותות יעמלו פחות, ואם הממשלה תירדם, תקציבי הממשלה לעמותות יגדלו, העמותות תפרחנה. הסולידריות, על כל מגבלותיה, לא חולפת עם שלטון זה או אחר, אינה קשורה בתורת בן-גוריון או בתורת ז'בוטינסקי, היא באה מתורת ישראל, ובאה ממסורת ישראל, והיא (כאמור, על כל מגבלותיה) איתנה כסלע, שום שלטון חולף לא ייקח אותה למצב קיצוני לא בריא.
שלטונות עושים טעויות, כל שלטון עושה טעויות, ולכן עלו פתאום המחירים בלי בקרה כאן, ולכן היו משברים כלכליים לאורך השנים, בין אם בשלטון הימין או השמאל, אך את שורשי הסולידריות בחברה שום שלטון לא יכול לעקור, וגם אינו רוצה, אם חפץ חיים הוא.
לא יודעות או לא מספרות?
מפלגת העבודה היא מפלגת השוויון, ושוויון לא חי עם כלכלה חופשית – השניים האלה נוגדים אלה את אלה בשורש העניין. הליכוד הוא מפלגת שוויון ההזדמנויות, ואשר דגל המפלגה הוא שילוב בין היוזמה החופשית ובין העזרה לחלש שאיננו מצליח לנצל את ההזדמנות השווה שנקרתה בדרכו בהכוונת וביוזמת השלטון.
אמור מעתה מפלגת העבודה, המפלגה הסוציאליסטית המרכזית של ישראל, מפלגת השוויון, מפלגת כלכלת קארל מארקס; והליכוד, המפלגה החברתית החופשית, מפלגת שוויון ההזדמנויות.
מה חבל שהמפלגות עצמן לא יודעות שהן כאלה, או שאולי הן יודעות ורק לא מספרות לנו. כי למה שנשים פתק עבודה, אם בפועל אנחנו צריכים ליכוד? למה לשים רק"ח אם מה שחסר לנו זה העבודה?
הליכוד הוא המפלגה החברתית החופשית (הסוציו-ליברלית) היחידה ביקום והיא היא המפלגה הראויה לשלטון, אך היא עצמה לא יודעת מהי, אז האם נצביע עבורה? אם היא לא בוחרת בעצמה, מדוע אנו נבחר בה? אולי סוף-סוף באמת יסבירו עצמם עם תקציבי הענק שהם שורפים לנו, כי את מי מעניין ביבי חזק או ביבי חלש? אולי את הבוחרים של הבחירות הקודמות, או במילים אחרות - את השלג דאשתקד.
