יש הרבה ייאוש באוויר. הסקרים רושמים את נדידת הציפור הבוחרת אל קני הקלפי אליו הן נמשכות. הקינים אינם בהכרח ממין קן הציפור. עגורים מתעופפים לקנן בקן פליקנים, חסידות בקן קורמורנים, צוללי ביצות בקן נשרים ושלדגים מוצאים בקיניהם ליד המפלים להקות להקות, מתור עד דרור ואפילו מאווז עד ברווז,וגם מעשי פלאים פה ושם פלמינגו ורדרד, המצטופפים אצלם והם עצמם אינם יודעים למה.
המשל הוא הנמשל. המפלגות למיניהן אינן זוכות לאמון חבריהן. כל הבוחרים באוויר. או שהימין אינו מספיק ימני בעיניהם, או השמאל אינו יודע יותר שמאל מה הוא, או שחילונים בוחנים אם דתיים שאינם אומרים להם דבר יקבלו קולותיהם מפני שהם כביכול דבקים בערכים ובזקיפות קומה ובעמידות מפני דרך הארץ המשמימה לחוקי הברזל של המציאות הגיאו פוליטית, או שממילא אין עתיד ועל כן מה לי מסורות העבר, או שהבעיות הדורשות פתרון מאיימות מדי ואין כוח נפשי להביט בלובן עיניהם ומוטב על כן להכתיר קוסמים שיעלימו את הבעיות על-ידי פתרונות קסם שלא מן העולם הזה.
הייאוש מפורר את הקלפיות ומתנחם כי אין בהן ממש כי על כן הדטרמיניזם כבר חתם על גושים, והגושים, קלפי פה קלפי שם, אינם זקוקים לבחירות כלל. הם קיימים כמו שהרים קיימים אם מטפסים עליהם או לא, כמו שנהרות זורמים אם בונים עליהם גשרים או לא בונים, והדמוקרטיה היא משהוא שאינו יותר מ"פוליטיקלי קורקט", בוודאי לא קובע, לא מחייב, לא חשוב, לא קיים אלא לכאורה.
הסכנה הגדולה הלנה בתוך הייאוש היא שהוא נותן תקווה גדולה לנחושי השליטה בגורלות ויהי מה. עיני נץ יש להם לנחושי השליטה. הם רואים מרחוק את התוהים בין הקלפיות הנושנות והם עטים עליהם להציע להם לבוא אליהם, להתחדש עימהם, להתגבר על כל קושי עתידי באמצעות וויתור על השקפות, אידיאולוגיות, משניות כלכליות מדיניות או ביטחוניות שאינן אלא מפלגות לריק ולהתייצב סביב לפורמולות של יחד המחברות בין כולם לכולם מפני שהיחד הוא התשובה האחת האמינה לכל החרדות המוקרנות מן העתיד.
הסכנה הגדולה הלנה בתוך הייאוש היא שהוא מוריד מן הבמה את האישים המאמינים באריתמטיקה הוותיקה של "מציאות פלוס מציאות שווה מציאות", ומחליף אותם באישים המאמינים כי הם עצמם המציאות, כי אין מה לחבר ואין מה לחסר יש רק להכתיר וסוף הכבוד לבוא. הסקרים רושמים את הוויתור של הבוחר על האריתמטיקה, את חיבורו לרשימות הנקראות על שם האישים העומדים בראשן כי הם הראש, או היום גם הראשה, הם הבשורה. הסקרים רושמים כי הציבור אינו שואל מה יהיה אלא רק מי יהיה, והמי אם מצודד הוא, אם אין צורך להתעמק כדי להבין אותו ואת נבואותיו, אם הוא נאה דורש ואינו מחויב מראש התחיבות נאיבית לנאה מקיים, הוא המי המוביל, לא חשוב לאן, לא חשוב איך, חשוב רק שהוא מוביל.
הסקרים אינם אשמים בייאוש, אם כי הם עושים מעט מאוד כדי לפרקו והרבה מאוד כדי לחזק אותו. הם בעלי מלאכה המתפרנסים ממדידת התהליכים ואם המדידה עצמה משנה את הנתונים- הם אינם חשים כי האחריות לכך חלה עליהם. אחר הכל, חוקי הפיזיקה למשמעתם הם סרים גם הם, קובעים כי כל מדידה משפיעה השפעה מכרעת על מה שנמדד. סקר הרושם עלייה למפלגה- מטה אליה חובבי עליה. סקר הרושם ירידה למפלגה- מבריח ממנה בוזי ירידה. הסקרים עצמם אמינים. הבוחרים הנסקרים, אף על-פי שהם בעולם המליצות השגור "הריבון", ודינא דמלכותא שלהם דינא, הם הם בלתי האמינים. אבל בכך כשלעצמו מונחת רק מחצית הרעה. הם לא רק בלתי אמינים. הם גם קצרי רואי.
אחרי הבחירות מולכות תוצאות הבחירות. כל הלהקות שעופפו מקן לקן נוחתות. ואז מה? כל הקינים מלאים בציפורים שאינם שייכים לקינם. בכל קן תהיינה מלחמות. הן תשתקנה. כל הקינים הקטנים המלאים מין שאינו במינו יכונסו לתוך גוש הקינים האגדי והנה יתברר כי הגוש עצמו אינו גוש, כי אחר הכל ולמרות כל הדטרמיניזם, הוא אינו יותר מאשר סך כל הקינים הזוטרים שאינם יכולים להשלים לא בתוכם ולא זה עם זה, והוא סדוק על כן מלכתחילה הגוש הבלתי ניתן לסידוק כביכול.
שעתם היפה של האישים המאמינים כי הם אישית הבשורה כולה עלולה להגיע אז. הם יטפלו כבר בקינים הסוררים. הם ייתרו גם את הגושים. הם יבטלו את המחיצות בינים לבין הבוחר. הם ילכו קדימה, והבוחר ילך אחריהם. הייאוש יחגוג את ניצחונו הגדול. חלום? כן. בלהות? אלא מה, בוודאי.
כל זה עלול לקרות, אבל לא יקרה. הייאוש הישראלי הוא איום אשר יוליד התפכחות. ההתפכחות תוציא יקר מזולל. הרבה כוחות רדומים ייעורו. תהיה תשובה גדולה. הפחד מפני תוצאות הייאוש ידביר אותו אחר הבחירות האלה, ההתמודדות הבאה תהיה אחרת. כל ציפור תמצא בית ודרו קן לו. זה כוחו של ייאוש. הוא מוליד את התקווה.
