הציטוט לעיל מדברי הרמב"ם - מה מיוחד בו? מה בכלל מבדיל את דין רודף מדינים אחרים, "רגילים"?
מצווין להציל מיד, לאלתר, ללא החלטת בית משפט.
בהקשר זה, להלן מובאים דברי השופט מ' חשין , מיום י"ח בכסלו תשס"ה, מתוך פסק דין שעוד ידובר בו בהמשך:
"הנה-כי-כן, לעיתים אין לו למשפט מוצא - ולו בימינו - אלא לשים מבטחו בהליכים ובסעדים שאפיינו את המשפט בימי קדם. ובאותו הקשר נזכיר ונזכור את דוקטרינת "המרדף החם" (hot pursuit)".
על-פי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965, [להלן גם: "החוק"], יש לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כלים רבים ומגוונים בכדי שהיא תוכל לאכוף הלכה למעשה את חוקי הבנייה ולמנוע חריגות בנייה ובנייה ללא היתרים. הסמכויות מתוארות בפרק העונשין של החוק, לפיו משנעברה עבירה על חוקי הבנייה - מתפקידה של הוועדה המקומית להגיש כתב אישום על העבירה לבית המשפט, אך גם אם כתב האישום לא הוגש - רשאי בית המשפט למנוע באמצעות צו הפסקת בנייה שיפוטי את המשך הבנייה.
זאת ועוד, במקרה כזה, לאמור, בין אם הוגש כתב אישום נגד העבריין ובין אם לא, לפי סעיף 224 לחוק, הוועדה המקומית אף היא מוסמכת לצוות על הפסקת הבנייה באמצעות צו הפסקת בנייה מנהלי. והיה ולמרות קיומו של צו הפסקת בנייה [שיפוטי או מנהלי] העבריין ממשיך לבנות בניגוד לחוק וללא היתר בנייה, הרי לפי סעיף 241 לחוק, רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, וכן גם לבקשת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, להוציא צו הריסה שיפוטי.
בשנת 1980 נוסף לחוק סעיף 238 א' וזה לשונו:
238א. (א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבניין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מנהלי".
בבקשת רשות ערעור פלילי רע"פ 5584/03 מאיר ועליזה פינטו נגד עיריית חיפה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, הסביר בית המשפט מהו הרקע להוספת סעיף 238 א לחוק. פסק הדין הנ"ל נוסח על-ידי השופט מ' חשין בהסכמת חבריו לכס השיפוט ד' ביניש וס' ג'ובראן, מיום י"ח בכסלו תשס"ה [1 לדצמבר 2004].
ככלל, אין טעם בפסיקה ללא בסיס וצורך מעשי, וכבר כתב הראב"ע בפירושו לתורה בפרשת "משפטים" כי -
"אילו היינו במקום שאין שם שור, אין צורך למשפטי שור נגח. ואילו היינו יושבים באוהלים כקדריים, אין צורך למעקה ומזוזה. ואם בארץ הודו, אין צורך למשפט גנבה ורציחה ועושק ועדות שקר".
אלא שבמציאות חיינו, בתחום הבנייה ללא היתר, רחוקים אנו מהמצב ש"בארץ הודו", וקרובים אנו יותר למצב בו "איש הישר בעיניו יעשה", ולפיכך חובה להתאים החוק לצורכי המציאות העגומה.
השופט מ' שמגר תיאר את המצב בדברים אלו, שצוטטו בפסק הדין הנזכר5584/03:
א. מתוך בר"ע 1/84 דוויק ואחרים נגד ראש העיר ירושלים, פד"י ל"ח (1) 494:
"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק, והשיקול של בית-משפט השלום ובית המשפט המחוזי, כי יש למנוע עובדות מוגמרות, המעוגנות במעשה בלתי חוקי, אין לגלות בו פגם".
ב. מתוך בר"ע 273/86 פרץ נגד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פד"י מ' (2) 445: "...המדובר בסמכות מיוחדת [בהוספת סעיף 238 א לחוק - אב"ע], שהרי נקודת המוצא הראשונית של המחוקק הייתה, כי אין הורסים אלא על-פי צו הריסה שיפוטי. הסמכות המנהלית ניתווספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט, וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על-כן הוספה, כאמור, הסמכות להורות על פעולה מנהלית, הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת".
וכה נאמר על-ידי השופט מ' חשין ברע"פ 5584/03 בעניין זה -
"תופעה זו של בנייה פראית התעצמה והלכה חרף הכלים המשפטיים שיצר המחוקק למיגורה. אחד הטעמים לדבר היה זה, שבתי-המשפט הורשו להשתמש בסמכויות אלו רק בשעת גזירת-הדין, דהיינו, בתום ההליך המשפטי; לשון אחר: בחלוף זמן רב מעת הבנייה, כאשר המבנה עומד על תלו, אפשר אף מאוכלס הוא, ונקיטת אמצעים בעניינו עלולה לעורר קשיים חברתיים וציבוריים. גם יתר הכלים שבחוק לא נמצאו יעילים דיים".
"נתעורר אפוא צורך להמציא כלי משפטי חדש שיהיה בו כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבנייה הבלתי-חוקית, וכך יוכל לסייע לרשויות - ולמערכת שילטון החוק כולה - לעמוד בפרץ הבנייה הבלתי-חוקית. בראותו, אפוא, כי אין די בהסדר הקיים, הוסיף המחוקק בשנת תשמ"א-1980 את ההסדר שבסעיף 238א לחוק, ובו הוסמך יושב-ראש הוועדה המקומית לצוות צו הריסה מנהלי. צו זה יועד, מעיקרו, לתגובה על-אתר, תגובת-בזק, על מעשה של הפרת החוק בתחום הבנייה, תוך שמירה על שילטון החוק בכלל ועל דיני התכנון והבנייה בפרט".
ברע"פ 5584/03 מתוארת בנייה בלתי חוקית אותה ביצעו הזוג פינטו. הם צרפו ללא היתר בניה את המחסן המצוי מתחת לדירתם - כחלק מהדירה, על-ידי שביצעו פתח ברצפה ובנו מדרגות לשם יצירת מעבר אל המחסן. לטענתם, שחזרה על עצמה בכל הערכאות השיפוטיות, למרות סעיף 238 א לעיל - יו"ר הוועדה אינו מוסמך לצוות על הריסה במקרה זה, כי לא רק בהריסה מדובר - הרי אם רק יהרסו את המדרגות שנבנו כאמור ללא היתר בנייה, ייוותר חור ברצפה, ולמעשה דרושה כאן הריסה + בניה [סגירת החור המהווה פתח מדרגות].
לשון החוק - "ייהרס, יסולק או יפורק", ולא ייבנה, ולכן - אליבא דבא-כוחם של פינטו - מנוע יו"ר הוועדה להפעיל סמכותו במקרה זה וצו ההריסה המנהלי שנתן אינו חוקי. בית המשפט לא קיבל את פרשנותם, וקבע כי במקרה זה, משלא מדובר בבנייה של מבנה חדש אלא רק בבנייה חלקית הנדרשת עקב נסיבות ההריסה והחזרת המצב לקדמותו, עבודות הבנייה הנדרשות הן בסמכות יו"ר הוועדה במסגרת אותו סעיף 238 א בחוק.
ועוד נקבע, כי יש אח לחוק ציבורי זה בחוק המקרקעין: לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, בעל מקרקעין רשאי להפעיל כוח כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו במקרקעין, ואף זאת כמובן מיד, ללא המתנה להחלטת בית משפט, אלא על אתר. כלומר, כך ייעשה בתחום הפרטי ע"פ חוק המקרקעין - וכך ייעשה בתחום הציבורי על-ידי הפעלת צו הריסה מנהלי.
יש עוד להבהיר כי הצווים הללו [הפסקת בנייה, הריסה] אינם בגדר עונשים. ההריסה היא עונש במקרה של הריסת בתי מחבלים, אך היא החזרת מצב לקדמות ולא עונש - באירועי בנייה ללא היתר.
העונש - [קנס ו/או מאסר] - אמור להינתן על-ידי בית המשפט בהליך נפרד.
