1939, השנה שבה פרצה מלחמת העולם השנייה, חרצה בין היתר גם גורלם של קומץ היהודים שהתגוררו עד אז בעיר המלבורג שבמחוז בוואריה בגרמניה. במקרה הטוב מצאו אחדים מהם את עצמם במחנות הריכוז, ובמקרה הגרוע מצאו יתרם את מותם במשרפות של מחנות ההשמדה.
בחלוף שישים ושמונה שנים מאז נפילת הרייך השלישי נותר בחיים רק שריד יהודי אחד ויחיד מהעיר הבווארית. אלפרד שטילר, ניצול השואה, שחגג בימים אלה את יום-הולדתו ה-90, היה בשבוע שעבר אורחם של ראש העירייה ופרנסיה, שביקשו לחלוק כבוד ל"מוהיקני היהודי האחרון שלנו", כפי שהעידו שלטי החוצות של המלבורג.
וידוי
שטילר, לשעבר חקלאי מכפר מעש שליד פתח-תקווה ולוחם בקרבות מלחמת השחרור, היגר בשנות החמישים מהארץ לוינה ועד לשנים האחרונות כיהן בה כאחד מבעליו של קונצרן הטקסטיל האוסטרי "שפס".
במרוצת חמשת ימי האירוח בהמלבורג יצאו פרנסיה ממש מגדרם כדי לרצות את פניו של "יקיר המקום", לא לפני שהתוודו בפניו על פשעי העבר של הרייך השלישי. במהלך ביקורו בבית הספר המקומי שבו למד בעבר ושאורגן עבורו על-ידי העירייה, תהו המורים והתלמידים על הקוריקולום שלו בימי האימים והאזינו ברוב קשב לדברים המצמררים שהשמיע להם. למפגש הצטרפה גם היסטוריונית בכירה ממינכן, שהוזמנה במיוחד לאירוע כדי לסבר את אוזניהם של משתתפיו בחומר-רקע על יהודיה של המלבורג בשנים של טרום השואה ובמהלכה.
אנדרטה
רושם בל-יימחה הותיר באלפרד שטילר הביקור שנערך עבורו בבית הכלא המקומי, בו נכלא בשעתו אביו המנוח על-ידי הקלגסים הנאצים עד שהועבר למחנה הריכוז דכאו במינכן. מרגש לא פחות היה ביקורו במה שהיה פעם בית הכנסת המקומי, שבו עוד הספיק אלפרד שטילר לחגוג את בר המצווה שלו. מסתבר שבניין בית הכנסת נותר על תילו, זולת תכולתו.
אירוח הכבוד של אלפרד שטילר בהמלבורג ננעל בהקמת אנדרטה לזכרם של עשרות יהודי העיר שנספו, כשרב המחוז, שניצח על הטקס, משמיע באוזני הנאספים תפילת "אל מלא רחמים" חרישית.
