ההצעה: הסכם עם חילופי שטחים - האמנם?

מה פירוש חילופי שטחים? ואיזה שטחים? כשמדובר בחילופי שטחים, העמדה הישראלית בנושא זה, ברורה למדי. תמורת השטחים של "גושי ההתיישבות הגדולים ביו"ש יינתנו שטחים מקבילים בערבה. אבל יש שטחים שלגביהם אין ולא יהיה ויתור מצד ישראל בשל שיקולי אסטרטגיה וביטחון מדינת ישראל. דוגמה לכך - השטח לאורך בקעת הירדן, חייב להישאר בפיקוח צה"ל - מאחר שהוא שער אחורי לכיוון ירדן (שרוב אוכלוסייתה פלשתינים), היא פתח לסעודיה, לסוריה ובעקיפין לאירן על כל ההשלכות הקשורות לכך. יתירה מכך, שטחים בתוך יהודה ושומרון, שיש בהם נקודות אסטרטגיות לביטחון ישראל, כגון: התראה, תצפית, לתת שהות להתארגנות הגנתית או התקפית, חייבים להישאר בשליטת ישראל מטעמי בטחון המדינה.

תוכנית אלון - חשיבותה בעיצוב אסטרטגיה מדינית

ביולי 1967 הניחו במסמך על שולחן ממשלת ישראל הידועה כ"תוכנית אלון", המסמך מפרט את התוכנית ליצירת חיץ ביטחוני בבקעת הירדן, אשר יושג ע"י מערך של ישובים לאורך הבקעה. התוכנית החלה להתגשם בשני צירים לאורך כביש הבקעה ולאורך המורדות המזרחיים של הרי שומרון, הידוע כיום כ"כביש אלון". בנוסף על כך, דובר גם על נקודות התראה ותצפית בידי צה"ל.

עיקרי התוכנית - לא השתנו עד ימינו

עיקרי תוכנית אלון, טובים, חשובים ומעשיים גם בימינו אלה, ולא נראה לי שיש ממשלה בישראל שתוכל לוותר על עקרונותיה העיקריים והמהותיים.

התוכנית הערבית: גבולות 67 + מזרח ירושלים

אבו-מאזן הצהיר רק לאחרונה, על אותם דברים שהוא חוזר עליהם מזמן, שכוונתו לרוב השטחים שנכבשו ב-67, חזרה לגבולות 67 בסביבות 95% מהשטח ובירת פלשתין מזרח ירושלים. תוכנית אבו-מאזן, אינה תואמת את עמדת ישראל וביטחונה. לכן סביר להניח שהסכם ברוח זו לא יבוצע.

תוכנית אולמרט/ציפי לבני

זה הזמן להזכיר שוב, שממשלת אולמרט בניווטה של ציפי לבני, כיום וגם אז יו"ר צוות המו"מ, דנו, דשו, ברברו, התחבקו, התנשקו, משך תקופה של 3.5 שנים, ולא יצא מכך כלום. אולמרט, על-פי הצהרתו הגיש לאבו-מאזן תוכנית מפורטת להסכם, בליווי מפות, ובו הצעה נדיבה להסדר, כולל חילופי שטחים, כולל נסיגות והורדת ישובים, לרבות "ויתור על זכות השיבה", כתנאי מהותי להסכם. אבו-מאזן קיבל רגליים קרות וברח, כל עוד נפשו בו, עד ימים אלה, וכנראה ימשיך גם בדרך זו בקדנציה הנוכחית.

תזכורת - הצעת אהוד ברק לערפאת

ב"קמפ דיוויד" הציע ברק לעראפת הצעה נדיבה להסכם ולחתימה, ברוח הצעת אולמרט. עראפת התחמק, התעלם, ברח, ממש כמו אבו-מאזן מאולמרט.

המסקנה הפוליטית

המנהיגות הפלשתינית לא מוכנה, לא בשלה, מפחדת, לקבל החלטות קשות, גורליות, במיוחד בכל הקשור ל"זכות השיבה" ולמזרח ירושלים כבירה. הפחד שלהם מונע גם מהפחד לנהל מדינה עצמאית, עם מגבלות פוליטיות ביטחוניות שמציגה לפניהם ישראל. ההנהגה הפלשתינית לצערנו מעדיפה את המצב הנוכחי של כיבוש כביכול, פליטות, רחמי העולם מאשר לעשות מעשה אמיץ. תיאוריה זאת מתיישבת עם התפישה הכלל ערבית, שסירבו משך כל התקופה מאז 1948 עד ימינו אלה, לפתור את בעיית הפליטים בארצותיהם, השאירו אותם במחנות ומנצלים אותם למאבק מול ישראל. הפליטים, לא התאזרחו ולא נתקבלו כאזרחים באף מדינה ערבית.

סאלם אבו-פיאד - הגדיר זאת כ"הנהגה כושלת"

ראש ממשלתו של אבו-מאזן, שהתפטר לאחרונה מתפקידו, הצהיר ברעיון עיתונאי "לפלשתינים הנהגה כושלת". מילים כדרבנות - שמחזירים אותנו לשנת 1947, כאשר ההנהגה של הערבים בישראל (טרם הגדרתם כפלשתינים), סירבו ל"תוכנית החלוקה" של וועדת האו"ם ופתחו במלחמה, היא מלחמת העצמאות של ישראל, שהביאה למדינה שטחים חדשים וחיוניים להתיישבות ולביטחון. מלחמת השחרור, בווריאציה אחרת, עדיין נמשכת.

הטעויות של ההנהגה הערבית - חזרו על עצמן

מאז 1948, 1956, 1967, 1973 עד הצעות אהוד ברק, הצעת אולמרט ועד ימינו אלה.

הזמן פועל לטובת ישראל

האמרה הזו שאמרתי לפני שנים והתקבלה בקרירות ובהסתייגות, נכונה ומוכיחה עצמה כל פעם מחדש. תזכרו בעתיד, מי אמר זאת ואיפה קראתם על כך. ככל שהפלשתינים דוחים את תנאי ההסדר המוצעים, הם לא רק מפסידים זמן, הם מפסידים גם שטח. ההנהגה הפלשתינית מצילה כל פעם מחדש את ישראל, הן בדעת הקהל המקומית, וגם העולמי, למרות ההסתייגויות ואי הרצון שלהם להסכים עם עמדות ישראל.

לסיכום

כל המנסים להיאחז בהצהרות יפות הבאות מכיוון הקהילייה הערבית או הפלשתינית, מוטב שיירגעו ולא יפתחו ציפיות גדולות. כל המומחים והפרשנים - הידוענים, המרבים להופיע, לנתח ולהבטיח, יוצאים חפויי ראש מדי שנה, כאשר כל הניסיונות לגישור ולחתימת הסכם, לא מתגשמים. אבל אסור להתייאש הזמן יעשה את שלו, עוד תקום הנהגה פלשתינית אמיצה ואולי, אולי, אולי מי יודע יהיה גם הסכם. אם לא בדור הזה, אז בדור הבא - אינשאללה.