חג השבועות הוא חג מיוחד. אף צורר לא איים להשמידנו. לא תולים אף רשע ובסוף גם אוכלים. היטיב לאפיין את החג רבי זעירא בר אחא: "אין בה טומאה ולא טהרה, לא איסור בה ולא היתר וכו'...". ממש חג נעים.
בליל שבועות אנו קוראים את אחת היצירות הנפלאות של התנ"ך: סיפור גיורה של רות המואביה. הסיפור מרתק, כתוב בלשון מקראית נפלאה ויש בה גם רמזים, צפונות וסודות שעל חלקם כבר עמדו חכמי המקרא. אבל לא צריך להיות חכם מקראי כדי לראות ולהבחין ברלוונטיזציה של המגילה לימינו אנו. כאילו נכתבה בעט הנביאים. גם ממרחק של 2,600 שנה.
הכל מדברים היום על צדק חלוקתי ועושים מאהלי מחאה כנגד הטייקונים. למעשה, גם בועז הוא טייקון אבל מסוג אחר. הוא מחלק את עושרו עם עניי העם. הוא נותן להם לקט, שיכחה ופאה. נראה כי אריסון, דנקנר, תשובה וטייקונים אחרים יכולים ללמוד ממנו משהו על נתינה.
מצד אחר אפשר לראות את בועז כמי שעובר על חוק העסקת קטינים. מתברר כי בועז עושה את הונו גם בהעסקת נערים צעירים בעבודת קציר וזאת דווקא בשיא החום של חודש סיוון. מאידך-גיסא, בועז מאמין בכוחות צעירים והוא מקדם אותם לתפקידים ניהוליים. עובדה: הוא ממנה "נער אשר יהיה על הקוצרים". וגם עיקרון השוויון בין נשים וגברים מקבל אצלו ביטוי בולט.
והרלוונטיות קשורה גם לעניין ההטרדות המיניות. אבל בהפוך. נקרא את הסיפור. נעמי מבינה שכדי ללכוד את בועז במלכודת הנישואין חייבת רות לחזר אחריו ואפילו לפתותו. נעמי שולחת את רות לגורן בועז כדי ללכוד את עיניו. רות מתלבשת "סקסי" והולכת לגורן. בועז לוקח כמה לגימות אלכוהול ונרדם. בעודו ישן הולכת רות ונמה לרגליו. והשאר היסטוריה. היום, סביר להניח, הייתה רות עומדת לדין על חיזור מטריד. ובועז? אולי היה עומד לדין בעוון בעילה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות.
ועניין אחרון למחשבה. רות היא גרת הצדק הראשונה שסיפור גיורה האישי מקבל ביטוי במקרא. מאז קשרו מאות אלפי נוכרים את גורלם האישי בגורל הלאומי של העם היהודי. אגב, המספרים של השנים האחרונות מלמדים שמספר המתגיירים עומד על-פי חמישה מאשר אלו שהמירו את דתם היהודים לדת אחרת. כנראה שמשהו בדנ"א של העם היהודי גורם לתופעה הייחודית הזאת. וגם זאת סיבה לשמחה ולגאווה בחג הזה.
