בחינות בגרות בדרך הנכונה

אינני מצטרף לביקורת המתלהמת נגד משרד החינוך והשר שי פירון בעקבות בחינת הבגרות האחרונה בהיסטוריה, בטענה שזו הייתה בחינה קשה שהכשילה את התלמידים. אני מבקש לברך את מחלקת הבחינות, שהפעם שמה במיוחד דגש על שאלות, שלא העמידו למבחן רק את התלמיד המצטיין במלאכת השינון היבש של המאורעות, אלא נעשה מאמץ להעמיד למבחן תלמיד חושב. אני מברך את מחלקת הבחינות, שבבחינה האחרונה בהיסטוריה ניכר היה, שהיו מספר שאלות שעמדו יפה במבחן הטקסונומיה של בלום. התלמיד נדרש לא להסתפק רק בשינון מתיש ויבש, אלא גם נדרש להשתמש בעט-אזמל הניתוח, ההרכבה והערכה, אותם יכול היה לבצע רק אם ידע את העובדות ההיסטוריות. מלאכת השינון במקצועות הלימוד בהיסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות, הצמיחה תעשיה מאוד לא חינוכית מחוץ לכותלי בתי-הספר, תעשיה שהרוויחה סכומי עתק של כסף מהתלמידים. רבים היו שותפים לנגע הלא חינוכי. הוצאות ספרים ומורים לא מעטים שהוציאו את הספרים לשוק. מנהלים ומורים שידעו ושתקו. הורים שלא יצאו למאבק נגד. עיקר האשמה היא על שורה ארוכה של שרי חינוך, שידעו ושתקו לנוכח קיומה של תופעה נלוזה, תעשיה לא חינוכית המפיקה רווחים. למרבה הצער, תלמידים רכשו בעשרות שקלים, לעיתים מעל 100 שקלים, את חוברות "התשובנים" ו"המיקודיות". שיננו את החומר מתוך החוברות שרכשו מתוך צפייה, שבמבחן ידוגו את השאלה שהיטיבו לשנן. כך שהציון בתעודת הבגרות העיד על היכולת להקיא חומר שנלעס ושונן, ולא ידע שנצבר והפך לנכס רוחני. להערכתי, בעלי הוצאות ספרים, שיש להם אינטרס כספי מובהק, עומדים מאחורי היסטריית הביקורת הלא מרוסנת, הלא חינוכית והלא אחראית על משרד החינוך בעקבות המבחן האחרון בהיסטוריה. אני מברך את שר החינוך, שי פירון, על שינוי גישה שבא כבר לידי ביטוי בבחינה האחרונה בהיסטוריה. אינני יודע האם לבכות או לצחוק, כשאני קורא בעיתון הארץ (ד' בתמוז) התרעמות וזעקת שבר כנגד שאלה "לא הוגנת"(שאלה מס' 3 בשאלון), כמו: "הסבר שלושה מאפיינים שקשורים בין בני אותו לאום ומלכדים אותם". מלאכת השינון של תאריכים ואירועים לא הייתה יכולה לסייע לתלמידים בעת ניסוח התשובה. אני שמח, שנדרש מהם לגייס משלב לשוני גבוה יותר ומטעני חשיבה, שיש בהם הרבה הערכה והרכבה על בסיס של צבירת ידע בהיסטוריה. אני תומך בגישה, שקיבלה את ביטויה הראשוני במבחן המדובר, בו הסתמן שינוי קל של מגמה בכיוון דרישה לחשיבה, והימנעות מהתופעה שחזרה על עצמה, שהביאה לתלמיד שאלות, הדורשות רק שינון טוב והקאה של חומר לעוס.