"לפיד המכבייה זה שעשועים בקטנה", מוסיף תורג'מן, "כספים משמעותיים יותר נשפכו ונשפכים על היכל ארנה, שנבנה במלחה ואמור להיות היכל הכדורסל של בירת ישראל".
על פניו, מודה גם תורג'מן, אין כל רע בבניית היכל ספורט ייצוגי בבירה. "הבעיה היא שברקת אחוז אובססיה להתחרות בחולדאי ובתל אביב. אם בנוקיה יש 11 אלף מ"ר, אז אצלנו יהיו 40 אלף מ"ר. למה? כי אנחנו צריכים משהו גדול יותר. יותר מקומות ישיבה מנוקיה. אתה יודע, אני הולך דרך קבע למשחקים של הפועל ירושלים באצטדיון הנוכחי במלחה. יש שם כולה 2,500 מקומות ישיבה. אבל רק פעמיים בשנה יש שם תפוסה מלאה - כשמכבי תל אביב מגיעה להתארח. אז בשביל מה הגרנדיוזיות הזו?! אם אתה עשיר - תפאדל, שיהיה לך לבריאות, אבל אנחנו עיר ענייה. זה בא על חשבון שכבת המצוקה העבה מאוד שחיה בירושלים. והמניע הזה להִתחרות בתל אביב משבש את דעתו של ברקת וגורר אותנו לבורות תקציביים. ואת זה לא רק אני אומר, אלא דוח של מלכה דרור, מבקרת העירייה, שפורסם בחודש שעבר".
ואמנם דוח המבקרת מציין [הדוח מצורף מעלה], באותיות מודגשות, כי "ריבוי הגורמים שהנחו את המתכננים והיעדר גורם אחד מנהל ומתכלל, יחד עם היעדר פרוגרמה, גרמו לשינויים בלתי-פוסקים בכל שלבי הפרויקט, לחריגות בתקציב ולעיכוב בלוחות הזמנים".
בכמה חרג התקציב? בהמשך אומד דוח המבקרת את הסטייה התקציבית ב-92.5 מיליוני שקלים. אלא שלדברי תורג'מן מה שכתבה המבקרת בדוח היה רלוונטי לחישובים של שנה שעברה. "לפני חודש הופיע בוועדת הביקורת של העירייה אהרל'ה בן-נון, מנהל אגף למבני ציבור, ולשאלתי הוא ענה שהתקציב - הסופי לדבריו - עבור הפרויקט מסתכם ב-395 מיליון ש"ח. הנה תראה את זה כתוב שחור על גבי לבן בסטנוגרמה של הישיבה. רק כדי שתבין את גודל ההשתוללות: בתקופת
אורי לופוליאנסקי כשהגו את התוכנית הצנועה, דיברו על תקציב של 124 מיליון ש"ח. אצל ברקת זה כבר קפץ ליותר מפי שלושה!"
תורג'מן לא מתקומם רק על הבזבוז כהגדרתו ועל הדרך בה ההחלטות הללו מתקבלות. הוא מעיד על עצמו שמה שמקומם אותו אלה סדרי העדיפויות. "אין לך 300 אלף ש"ח להסעות לחינוך מיוחד, אבל יש לך 400 מיליון לפרויקטים ראוותניים?!"
ואותם סדרי עדיפויות, משוכנע תורג'מן, נובעים מאטימות חברתית. "תראה", הוא אומר, "כשאהוד אולמרט היה ראש עירייה הוא היה נוסע בכל שנה לפדרציה האמריקנית ומביא משם תרומה בסדר גודל של 10 מיליון ש"ח, לטובת סבסוד קייטנות לילדי העיר. כל ילד שילם, בזכות תרומה זו, 200 ש"ח בלבד לקייטנה של שלושה שבועות. ולכל ילדי העיר הייתה פעילות, במקום להסתובב ברחובות חודשיים ימים. גם לופוליאנסקי הביא, פחות אמנם, אבל הביא. ברקת, זה לא בראש שלו. הוא לא הביא כל תקציב לסבסוד הקייטנות. וכך יוצא שכל ילד צריך לשלם מחיר מלא של 1,700-1,500 ש"ח לקייטנה. לתושבי רחביה ובית הכרם אין בעיה לשלם, אבל לרוב רובם של תושבי העיר, אלה סכומים גבוהים, ובמיוחד למשפחות ברוכות ילדים. אז אני חוזר ושואל - מירוצי מכוניות כן, אבל ילדים בקייטנות לא?!"
אם אתה יודע טוב כל כך מה צריכים להיות סדרי העדיפויות, למה שלא תרוץ לראשות העירייה אנחנו שואלים, ותורג'מן עונה שאולי זה יקרה ואולי זה יקרה רק בעוד כמה שנים. "לא באתי הנה להיות בהכרח ראש עירייה, אבל כן באתי לכאן כדי לשרת את השכבות העממיות".
תורג'מן (60) נשוי ואב לארבעה ילדים. הוא פנסיונר של העירייה ומאז יציאתו לגמלאות החל בפעילות ציבורית. בתחילה היה חבר בסיעתו של ברקת ("עד שפרשנו שלושה מהסיעה, כי ברקת מחפש סביבו רק יס-מנים"). כיום הוא משמש כאופוזיציונר יחיד במועצת העיר ובשל עובדה זו מכהן כיו"ר ועדת ביקורת העירייה וחבר בכל ועדות העירייה. "בהתנדבות", הוא חוזר ומדגיש בפניי. "בוא ללשכה שלי ותראה בכל יום עשרות מתושבי העיר, שבאים לבקש ממני עזרה".
גם בתקשורת הכלל-ארצית מגלים עניין בסוגיה מי יהיה ראש עיריית ירושלים הבא. לאחרונה פורסם שבנימין נתניהו ו
אביגדור ליברמן פועלים להרצתו של
משה ליאון לתפקיד. "יש לו סיכוי", אומר תורג'מן, "כי הוא יכול לכנוס סביבו את החרדים, הדתיים-הלאומיים והליכודניקים. אבל אם אתה שואל אותי - בולדוזר הוא לא. אני לא רואה בו דמות שיכולה להזיז מיזמים גדולים בעיר".
לבנט יש אסטרטגיה לכבוש בבחירות המוניציפליות הקרובות כמה ערים. יש מצב שאחת מהן תהיה ירושלים, שאלנו. "הבעיה עם הדתיים-הלאומיים כאן, אומר תורג'מן חובש כיפה סרוגה בעצמו, שהם גם מתפלגים בינם לבין עצמם - נבחרו לעירייה שלושה ברשימה אחת וכיום הם התפצלו לשלוש סיעות שונות... ובנוסף הם גם מתנהגים כמו שבְשבת: אם ברקת יהיה חזק - ילכו איתו; אם ליאון יוביל - ילכו איתו ואם לופוליאנסקי יהיה הטרנד - ילכו איתו. הם פשוט אפסים", הוא מסכם.
תורג'מן מעריך שהסיכויים של לופוליאנסקי הם הטובים ביותר. ומה עם
אלי ישי, אנחנו מתעניינים. "אין לו הרבה סיכויים ולכן זה לא מפתיע שהוא לא מכריז על ריצתו", הוא אומר. בשלב זה משתף אותנו תורג'מן בסקר פנימי (בחירה מרובה) שלא פורסם, שממנו עולים נתונים מאוד מעניינים: ברקת קיבל באותו סקר כ-30 אחוזים של תמיכה,
אריה דרעי (הסקר נערך לפני שדרעי מונה להיות יו"ר יחיד של שס ולפני כניסתו של משה ליאון לבורסת השמות, ד"ח) אף הוא מעורר אהדה בקרב כ-30 אחוז מתושבי העיר. חביב הקהל הירושלמי - ובגדול - באותו סקר, הוא אורי לופוליאנסקי, שזוכה לאהדת 42 אחוזים מהציבור. ומי נמצא בתחתית הדירוג? אלי ישי עם 8 אחוזי תמיכה בלבד.