תאוות בצע של מתנחלים בבית-אל

אני מעריך את דניאלה וייס שבכנות רבה אומרת את האמת שלה, "שאין היא זקוקה לשום נייר של טאבו, יש לה טאבו אלוקי על אדמות בית אל ושילה". היא לשיטתה יש לה טאבו, שמבחינתה תופס מכל קביעה משפטית. בשידור בערוץ 2 בתשעה באב מאנה דניאלה וייס לשמוע התבטאות על אדמה גזולה מפי שופט בדימוס, מעיתונאי ומד"ר למשפטים, שהיו שותפיה לדיון. אני מעריך את האמת של דניאלה וייס, שהפעם גם התנסחה במכובדות רבה כלפי כל בר פלוגתא, מאשר את כל ה"אמיתות" של מגלגלי עיניים, שעול התפקיד המיניסטריאלי מניע אותם למכור לנו פעולות בשם החוק, כביכול, אך למעשה הם נותנים גיבוי למערכת של גזל השמה את החוק ללעג. רחוק מזרקורי התקשורת, שאין לה כבר עניין בעוולות הכיבוש, אנו עדים בימים אלו להתדיינות משפטית, הנדונה בבג"ץ על אנטנות סלולאריות של חברות ישראליות, שנבנו על אדמות פלשתיניות פרטיות רק במקרה דמי שימוש בקרקע גבתה מהחברות הסלולאריות התנחלות בית אל. בכפר דורא אל קרע הוצבו שני תרנים של מתקני תקשורת. שני התרנים הוקמו בחלקה 37, גוש 5 בבעלות משפחת זגלול חסן. כל זה לא מנע מהמועצה המקומית בית-אל לחתום על הסכם עם חברת "פרטנר", לפיו חברת פרטנר "מקבלת הרשאה לעשות שימוש במקרקעין בתמורה לדמי שימוש חודשיים". התשלום הועבר למתנחלים בבית אל. האמת העצובה הזו מתגלית מתשובת עורכי הדין של חברת פרטנר אורלי וידן ויעקב כהן. האמת על תאוות בצע בלתי מרוסנת של המתנחלים מתגלית בדיון משפטי, כשאין עוררין על כך שהאדמה היא בבעלות פלשתיני מכפר דורא אל קרע. במשך שנים מועצת בית-אל גבתה מחברות סלולריות ישראליות סכומי כסף שאינה בבעלותה ומחוץ לתחום שטח השיפוט שלה. בתשעה באב לא קראו מתנחלי בית-אל את התוכחה "עַל בְּגָדִים חֲבֻלִּים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ..."(הגם שהפסוק הוא מספר עמוס ולא ממגילת איכה). מתנחלי בית-אל במעשי הגזל בכפר דורא אל קרע הם בבחינת "פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים ..."