לא צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין, כי הכתובת כתובה כבר מזמן על הקיר. ישראל - כמה נורא לגלות - היא מדינה שבלשון-המעטה כלל אינה מפרגנת לחיי תושביה. ביד חופשית היא מעניקה רישיון כמעט לכל מבקש, ללא פיקוח הולם, להרוג איש את רעהו לצורך חיסול חשבונות אישיים; מאפשרת למשאיות לנוע על הכביש כשהן אינן אטומות בכל צידיהן, ובכך מסכנות בעליל מכוניות החולפות לצידן, מחמת חפצים כבדים הנושרים מהן תוך כדי נסיעה; ונותנת גם דרור לרולטה רוסית בכבישי הדמים למיניהם, ובראשם כביש הערבה, הידוע זה מכבר לשמצה.
בפעם המי-יודע-כמה שוב נשלף האקדח בידי מי שאינו ראוי להחזיק בו, אבל למדינה מן הסתם לא אכפת. השימוש בנשק לחיסול חשבונות אישיים הפך כבר מזמן לנורמה בארץ. רישיון לנשיאת-נשק ניתן בבדיקות של חאפ-לאפ, ללא שום פיקוח הולם. מחריד במיוחד לגלות שמאבטח רשאי להסתובב עם נשקו גם מחוץ לזירת האבטוח.
מפגעים קטלניים
הסטטיסטיקה העדכנית מעידה בבירור על חלקן המשמעותי של המשאיות בתאונות-דרכים קטלניות. מסתבר שהוא גבוה פי 4.5 מהמעורבות של כלל כלי הרכב בתאונות שכאלה. מלבד העובדה שהמשאיות נוהגות לדהור חופשי על הכביש - הרי שאחת הסיבות העיקריות לתאונות שהן גורמות היא באי-היותן אטומות מכל צידיהן. בדרך זו מידרדרים מעליהן חפצים כבדים, העלולים לסכן את חייהם של נהגים ועוברי-אורח החולפים לצידן, כפי שאירע בשבוע האחרון, עם מותן של שתי נשים שנהגו במכוניות פרטיות, בשל אבן כבדה מידרדרת ממשאית.
אחרון לא חביב בשרשרת המפגעים שמזמנת המדינה לתושביה הוא כביש הערבה, שהפך כבר מזמן לנתיב של מוות בטוח. תאונות קטלניות פוקדות אותו חדשות לבקרים רק בשל אוזלת-ידיהן של הרשויות המוסמכות.
למותר לציין שנתיב האימים הזה פסול לתנועה בשל היותו כביש מונוטוני, עם עליות ומורדות, שאינם מאפשרים שדה-ראייה סביר. מעל לכל אין בחלקו הגדול של הכביש פסי-הפרדה ושוליים. אלמלא הפאשלות האלה, סביר להניח שנהג מנוסה יכול היה לתמרן כראוי, מבעוד מועד, כדי להיחלץ מפגיעתו הרעה של הרכב שבא ממולו, מבלי לעשות שמיניות באוויר.
