ככל שנוקף הזמן, קשה שלא להשתחרר מהמחשבה המטרידה, שאמנם יש
ממשלה שמושלת, אבל אין כל כיוון מוגדר לדרכה.
בתחום המדיני, כממשלת ימין, הייתי מצפה שראש ממשלתי לא ייפול פעמיים לאותו הבור ממש. הן נתניהו כבר ניסה. הוא הקפיא הבנייה בשטחים, עם אותו אבו מאזן ממש. גם אז שוחררו אסירים ורוצחים. הייתכן שנשכחה התוצאה?
נכון שאובמה לוחץ. האם אז לא היו בפתחנו אותם הלחצים?
אמנם אנחנו רחוקים מפסח, אבל למען האמת, מה השתנה?
אותו הדין לגבי התחום הכלכלי. מחד-גיסא, מהדקים תקציבים ומעלים מיסים. מאידך-גיסא יש שותפים קואליציוניים שלוחצים להרפות ולהטיב עם העם גם כשאין להתרת הרסן הזו מקורות רזרבות, לקחת ממה.
הכל עניין של פשרות וכניעה ללחצים.
לעתים, באותו שבוע מתקבלות החלטות סותרות באותו עניין. רק לפני ימים ספורים פגעו בפנסיות, ובאותו יום ממש ביטלו הגזירה.
לי יש נטייה לחשוב, שההרכב הקואליציוני הזה לא ממש מיטיב עם העם. היעדר קונספט אינו מודל שכדאי לנו לאמצו בחום.
ייתכן כי הרכב ממשלה שונה, עם הדתיים משס ומאגודה, היה עדיף בנסיבות הנוכחיות מאשר שיתוף הפעולה עם לבני ולפיד. חומר למחשבה...
