המזרח התיכון בוער, חושף ערוות משטרים והסכמים בין-ערביים, מחריף חוסר-ודאות וחוסר-יציבות והופך את הגבולות של ישראל עם מצרים וירדן למסוכנים יותר, אך
ממשלת ישראל חותרת במרץ להסכם ביניים שיקצץ את כנפיה בשכונה הבוגדנית והאלימה בעולם.
מעצבי מדיניות ודעת קהל מתייחסים לכאוס ברחוב הערבי כ"אביב ערבי" וכהזדמנות לקידום השלום והדמוקרטיה. אבל, תוניסיה, לוב, תימן, עירק, סוריה, ירדן ומצרים ממחישות שהאזור מתנסה ב"צונאמי ערבי" המתסיס מלחמות, טרור ודיקטטורה, וללא שום קשר לעניין הפלשתיני.
יו"ר ועדת החוץ של בית המחוקקים הרוסי,
אלכסיי פושקוב, אמר ב-4 ביולי 2013: "ההתרחשויות במצרים מבהירות שמה שקרוי
'האביב הערבי' אינו מוביל לדמוקרטיה אלא לתוהו ובוהו... אפשר לראות זאת במצרים, בלוב, בסוריה ובעירק... ההתפתחויות במצרים מעידות שאין מעבר מהיר ומתון מדיקטטורה לדמוקרטיה. מעבר כזה לא יכול להתרחש במדינות ערב".
היומון הסינגפורי,
Today, טען ב-13 במאי: "
הקסם של 'האביב הערבי' פינה דרכו ל'חורף ערבי' בלתי-נסבל... בעקבות חילופי השלטון בתוניסיה, במצרים, בלוב ובתימן, מלחמת האזרחים הברוטלית בסוריה והידרדרות המצב בבחריין, בסודן, בירדן ובעירק... המזרח התיכון [מתפרק]... ['החורף הערבי'] מעורר ספקות לגבי עתידן של מדינות-לאום ערביות".
אמיר טהארי, בעל טור ביומון הסעודי רב-ההשפעה, "אשארק אל אווסאט", כתב ב-5 ביולי 2013: "ההפיכה נגד משטר 'האחים המוסלמים' במצרים מרמזת על
'קיץ צבאי' עתיר-כאוס... 'האביב הערבי' יצר תקווה לשינוי משטר על-ידי בחירות... אבל, המון הוא מפלצת הפכפכה המנוצלת על-ידי יצורים אפלים... ההפיכה הצבאית נגד 'האחים המוסלמים' הסיגה את מצרים ל-1952 כאשר נאצר הקים את הדיקטטורה הצבאית".
האיסלאם - מכשול לשלום
ציר מרכזי ב"צונאמי הערבי" - ומכשול קריטי לשלום בין-ערבי ובין ישראל לערבים - הוא האיסלאם, המהווה את המכנה המשותף היחיד במזרח התיכון הערבי. מאז המאה השביעית האיסלאם הוא רודני, מדכא זכויות הפרט, תובע התמסרות מוחלטת, בלתי-סובלני ואלים כלפי מוסלמים (במיוחד) ו"כופרים". לכן, משטרים מוסלמים רואים בחופש הדת, הביטוי וההתאגדות איומים קטלניים. האיסלאם טוען לעליונות-מונחית-הבטחה-אלוהית על פני "כופרים" נוצרים ויהודים שנדונו להיות "דהימי" (מעמד נחות כתוצאה מכניעה) או מושמדים.
האיסלאם רואה במזרח התיכון חלק מ"בית האיסלאם", ולכן לא הסכים אף פעם לריבונות לא-מוסלמית במזרח התיכון, כפי שמעיד גם
החינוך לשנאה ברשות הפלשתינית, הקורא לעקירת (ולא רק להקטנת) המדינה היהודית. היעד האסטרטגי של האיסלאם הוא להשתלט על "בית הכופר" באמצעי שלום או מלחמה/טרור. מכאן שאיסלאם ודמוקרטיה, כמו איסלאם ודו-קיום בשלום, מהווים אוקסימורון (דבר והיפוכו).
1,400 שנים של כאוס
המזרח התיכון של 2013 מבטא 1,400 שנות כאוס, תזזיתיות, בוגדנות וחוסר-סובלנות אלימה בין-איסלאמיים, ולכן אינו מעניק
אפשרות קיום לישראל שרוחבה 25-15 ק"מ ונשלטת על-ידי רכסי יו"ש, שהם - ולא גושי ההתנחלויות, כוח או ערבויות של ארה"ב, או סיוע ביטחוני נדיב - מהווים את ערובת הביטחון של ישראל.
המזרח התיכון של 2013 מדגיש 1,400 שנות היעדר שלום-כולל בין-ערבי ומשטרים, מדיניות והסכמים בעלי תוחלת-חיים זמנית. אבל, ישראל מתעלמת מתזזיתיות המזרח התיכון ונחושה
לסגת בשלבים מרכסי יו"ש המוחשיים - שהם ערש ההיסטוריה היהודית ו"רמת הגולן" של 80% מתשתיות ישראל - ולקבל הסכם ביניים זמני ובלתי-מוחשי במזרח התיכון הידוע בהסכמיו החתומים על קרח.
