ימי סוף הקיץ מצביעים על תחילתה של שנת הלימודים החדשה. במקביל להתרגשות, החשש והתקווה האוחזים בילדים, לעיתים גם במבוגרים אוחזת התרגשות מוכרת יחד עם זכרונות ילדות מגן הילדים ומבית-הספר.
באחת אנו חוזרים לחוויות הלילה שלפני, נדודי השינה, הניסיון לדמיין את המחנכת החדשה והחברים לספסל הלימודים, הבכי והחרדה מהפרידה מההורים, הפנים הלא מוכרות, והכמיהה למציאת מקום בטוח ותומך בו נוכל להצליח ולממש את כישורינו.
במערכת החינוך מתרחשים מדי שנה, מעברים נורמטיביים ומתוכננים, של מעבר לכיתה גבוהה יותר. מעבר לכך, קיימים מספר מעברים מרכזיים בתהליך ההתפתחות מילדות לבגרות: מעבר מחיק המשפחה לגן, העלייה לכיתה א', מעבר מבית-הספר היסודי לחטיבת-ביניים, מחטיבת-ביניים לתיכון, מהתיכון לצבא ומהצבא לחיי אזרחות.
כל מעבר טומן בחובו פוטנציאל לצמיחה ותקווה לשינוי. מאידך, מעבר עלול להוות גם אירוע טראומטי ומעורר חרדה, המלווה בחוסר וודאות מהבלתי ידוע ובפרידה כפויה מן המוכר.
על-מנת לצלוח את המעבר בהצלחה, דרושה יכולת הסתגלות וכושר להתמודד עם שינויים. כאשר מדובר במעבר חד, מהיר וללא הכנה נפשית והיערכות מספקת, מתעוררת תחושת חרדה עזה.
מטרת הגשת סיוע רגשי, בעת מעבר, הינה בעידוד תגובות מסתגלות, המתאימות לתנאים החדשים ולשינוי. חשוב לשוחח גם עם ילדים על פרידות קודמות ולהתייחס למעברים קודמים כבסיס ללמידה על אסטרטגיות התמודדות שנמצאו יעילות ומקדמות הסתגלות.
הפסיכולוג ההתפתחותי אריקסון טען, כי תהליך ההתפתחות כרוך ממעבר ממשבר למשבר. על-פי גישתו, מעבר נורמטיבי במערכת החינוך ועצם הופעת משבר בעקבות המעבר, מהווים אתגר ומזמנים צמיחה. שימוש בכוחות הטמונים באדם ורכישת כישורי התמודדות חדשים, מקנים תחושת הישג וביטחון עצמי ומהווים בסיס להסתגלות עתידית במעבר הבא.
בבתי-הספר אשר בעלי השפעה רגשית-חברתית גדולה על התלמיד, מתקיימים גם שינויים מבניים לרבות: חילופי מנהל, החלפת מחנך, שינויים בהרכב הכיתות וקבוצות הלימוד ושינויים ארגוניים נוספים שלכאורה נתפסים כשוליים, אולם הינם בעלי חשיבות עבור הילד ומידת הביטחון שהוא חש בעצמו ובסביבתו הקרובה. ריבוי מעברים מהווה מצב לחץ עבור התלמיד ומקשה על גיוס המשאבים הרגשיים, החיוניים להתמודדות עם המעבר הנורמטיבי.
לעיתים חווה הילד מצבי מעבר ושינוי אשר אינם צפויים (אובדן, גירושין, מעבר דירה, אבטלה, חולי וכדומה). ההתמודדות הבו-זמנית דורשת תעצומות נפש וחוסן נפשי ומחייבת אותנו, כהורים וכמחנכים, לגלות רגישות לסימני מצוקה ולהיות זמינים להגשת תמיכה וסיוע בעת הצורך.
