נדמה שאין אדם כאן בארץ, שניזון מכלי התקשורת הכלליים והצליח לחמוק מהידיעה המהדהדת על פרידתם המהדהדת של אחד הזוגות היציבים ביותר בעולם הסלבס הישראלי - יהודה לוי ונינט טייב. לא שאני יודע מה עמד מאחורי ההחלטה לפרק את החבילה הזוגית, אבל עם קריאת הכותרות שבישרו על הפרידה - לא יכולתי שלא לחשוב על נושא הזוגיות לפני נישואין בעולם הכללי.
ובכן, כולנו יודעים איך זה עובד באפיק התורני: מכירים, נפגשים, ותוך פרק זמן מסוים קובעים חתונה. אין כללים שמתאימים לכל המגזרים ולכל המשודכים, אבל בואו נגיד שברוב המכריע של המקרים, מרגע ההיכרות ועד לחתונה, לא עוברת יותר משנה, ובמקרים רבים גם חצי שנה ומטה. כך קשרים לא מתאימים נגדעים באיבם, וכולם ממוקדים ביעד הברור: למצוא בן/בת זוג לחיים, בלי יותר מדי משחקים. גם שמירת הנגיעה עושה את שלה.
לעומת זאת, כאשר רחוקים מחיי התורה והמצוות - יש זמן כביכול, ובשפע. רבים מבני הזוג מכירים, יוצאים, בהמשך עוברים לגור ביחד, ומושכים עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה - והחופה לא תמיד מופיעה שם ברקע. הבעיה מתחילה כאשר בחלק מהמקרים, אחרי כמות לא מבוטלת של שנות זוגיות, כשאין התחייבות ממשית או "דבק" שיחזיק את הקשר הזוגי, הוא מתפורר מסיבות שונות, ואז כל ההשקעה יורדת לטמיון. בני הזוג צריכים לחזור לשוק הפנויים-פנויות ולהתחיל מאפס. לא מן הנמנע שגם הקשר הבא שלהם יחזיק מעמד תקופה, ואחריו תגיע שוב פרידה וחוזר חלילה. בקיצור, מציאות לא בריאה מלכתחילה.
כאמור, אני לא מכיר את הפרטים, וכמובן שקטונתי מלשפוט מישהו חלילה, אבל נראה שזוגות רבים, כמו יהודה ונינט, נפלו במקום הזה בדיוק. חוסר היכולת לסגור על חתונה אחרי כמות משמעותית של שנות זוגיות, מסייעת פעמים רבות להתרת הקשר, ומה שנוצר הוא שברון לב ומציאות לא סימפטית במיוחד עבור אף אחד מהצדדים.
בראיון הראשון שערכתי עם הרב זמיר כהן בשבועון "רייטינג", אי שם לפני כעשור, השווה הרב קשרים זוגיים מרובים לסלוטייפ משומש שכבר איבד את חלק ניכר מיכולת ההדבקה, מה שמוביל לקהות חושים מסוימת. כשמתבוננים מסביב, ורואים כמה זוגות דוחים את החתונה מסיבות שונות, כמה פרידות וכמה ייסורים נוצרים מכך - כואב הלב. באמת.
חומר למחשבה לכל מי שנמצא במערכת זוגית, וחושב לדחות את החתונה בגלל הלימודים, בגלל הפרנסה, בגלל טיול בחו"ל, בגלל מה לא.
