X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
הסיקור הביטחוני בישראל השתפר מאז 1973 בין היתר משום שכתבים ועורכים מצאו עצמם משוחררים מקרבה יתרה לאנשי ציבור או מהסדרים כובלים כוועדת העורכים. שלוש נקודות ציון
▪  ▪  ▪
מלחמת יום הכיפורים. לפצח את צופן הרמזים [צילום: רון אילן/לע"מ]
אמצעים לא קונבנציונליים
תחת מעטה הצנזורה הכבד נאלצו להסתפק באמצעים לא קונבנציונליים. הבר רמז על הסכנה המתקרבת בשירה. עמיתו במעריב יעקב ארז בחר בדרך אחרת ופירסם בטורו השבועי "שולחן חול" פינה מיוחדת שנקראה "אגדה לילידים". לציבור הרחב זו נראתה מעין חידת היגיון מורכבת, אבל יודעי ח"ן באליטה הביטחונית והתקשורתית ידעו לפצח את צופן הרמזים.

ראשית 1982 הופתעו קוראי ידיעות אחרונות לגלות כי הכתב הצבאי הוותיק איתן הבר שולח ידו גם בשירה. למקרא השורות הראשונות של השיר "תפילה", שפורסם בעיתון ב-2 בפברואר, היו ודאי קוראים שהתרשמו כי החורף הקודר והגשמים הכבדים שהיכו ללא הרף על הארץ עוררו את נפשו הפואטית הרדומה של העיתונאי. או אולי אלה סימנים לחזרה בתשובה. אבל סופו של השיר הקצר חשף את מטרתה העיקרית של היצירה.
וכך כתב אז הבר:
"אלוקים, עשה עימנו צדקה/ וחסד והושיענו/ אל תחדל מסופות/ הרעמים ומממטרות/ העוז/ מהעננים הנמוכים/ מסערות השלג/ מנחלי הבוץ/ אל תחדל אף לרגע/ בשל כך אולי לא/ תהיה עוד בצורת/ מפלס המים/ במדינת ישראל/ יעלה/ וכמה מאות בחורים/ צעירים יהיו חבים/ לך את חייהם".
השיר לא ראה אור בעמוד הראשון, כמנהג העיתון היפני "אסאי שימבון". תפילתו של הבר הייתה טמונה במדור "בשירות פעיל" בתוככי המוסף היומי "24 שעות". אבל גם כך היו מי ששמו לב לשיר, ובעיקר למסר שהיה טמון בו: היה זה ניסיון חריג של כתב צבאי להתריע מפני המלחמה המתקרבת. הבר, כמו עמיתיו הכתבים הצבאיים בעיתונים אחרים, ידע זה מכבר על "תוכנית אורנים הגדולה" שגיבש שר הביטחון אריאל שרון. התוכנית אמורה הייתה לא רק לסלק את הקטיושות הפלשתיניות מלבנון, אלא גם לגרש את אש"ף והסורים מלבנון. ואם לא די בכך, גם לכונן שם שלטון נוצרי, שיחתום על הסכם שלום עם ישראל.
הבר ורוב הכתבים הצבאיים האחרים היטיבו משרון ואנשיו לחזות את המציאות. בסיוע אנשי צבא שהתנגדו לתוכנית הם זיהו את חוסר הסיכוי של המלחמה המתקרבת, את הסכנות הטמונות בה ואת המחיר הכבד שתשלם ישראל.
תחת מעטה הצנזורה הכבד נאלצו להסתפק באמצעים לא קונבנציונליים. הבר רמז על הסכנה המתקרבת בשירה. עמיתו במעריב יעקב ארז בחר בדרך אחרת ופירסם בטורו השבועי "שולחן חול" פינה מיוחדת שנקראה "אגדה לילידים". שם יכלו הקוראים ללמוד על עלילות "צחור השיער" ודמויות אחרות, עלילות המתרחשות כביכול בארץ רחוקה עם חופים לבנים ומפרצי תכלת. לציבור הרחב זו נראתה מעין חידת היגיון מורכבת, אבל יודעי ח"ן באליטה הביטחונית והתקשורתית ידעו לפצח את צופן הרמזים.

חופש על גבי יחסים עכורים

היה זה ציון דרך היסטורי, לא פחות, בדברי ימי הסיקור הצבאי בישראל. הכתבים לא פימפמו בהתמדה את המסרים הצה"ליים על התחמשות האויב והסכנות הצפויות לישראל, וגם לא ביקשו לשכנע את הציבור שצה"ל חייב להלום באויב ביד חזקה ובזרוע נטויה. הם נקטו עמדה לעומתית, והעזו להתייצב מול הצמרת הביטחונית.
הייתה זו הפעם הראשונה שבה כתבים צבאיים יישמו את לקחי מלחמת יום-הכיפורים וניסחו פרדיגמה מקצועית חדשה לסיקור מערכת הביטחון. ראשית, המלה "ביטחון" אינה עוד פרה קדושה. שנית, מלחמה, או כל פעילות התקפית, אינה מהלך בלתי נמנע, אלא תוצאה של שיקולים ואינטרסים שמותר ואפילו חובה לבחון בדקדקנות את תקפותם ותבונתם. שלישית, הכתבים הצבאיים אינם שופר חלול של מערכת הביטחון ומותר להם לשאול שאלות ולמתוח ביקורת.
טראומת יום-הכיפורים, זו שהביאה רבים מעיתונאי ישראל להבין כי גם בתחום הביטחון חייבת התקשורת להיות חקרנית, ספקנית ואף ביקורתית, הייתה מרכיב משמעותי בהחלטה לקרוא תיגר על שרון ועל תוכניתו היומרנית. אבל זה אינו ההסבר היחיד. לכך הצטרף מרכיב רקע משמעותי נוסף: היחסים העכורים בין רוב הכתבים הצבאיים – ולמעשה רבים מבכירי העיתונאים בישראל – לבין שרון.
הקשרים בין שר הביטחון לכתבים כמעט נותקו עוד קודם להכנות למלחמה בלבנון, כתב על כך לימים הפרשן הצבאי של הארץ זאב שיף ז"ל. ועדת העורכים הפגינה נגד החלטת שרון לסגור את פתחת רפיח לכניסת עיתונאים בעת פינוי התושבים משם על-פי הסכם השלום עם מצרים. גם בגולן, בעת ההתנגשויות עם דרוזים סרבני תעודות זהות ישראליות שנכפו עליהם בשל "חוק הגולן", מנעה לשכת שרון כניסת כתבים.
וכך, ערב מלחמת לבנון הראשונה התברר כי רוח רעה בין כתבים לממלאי תפקידים בכירים אינה פוגמת בעבודה המקצועית. להפך: היא ממריצה את העיתונאים למלא את תפקידם בצורה נאמנה יותר. אילו שרון לא היה נוהג בכתבים בעוינות ובחשדנות, אלא מזמין אותם לשיחות רקע בחוות שקמים, מזין אותם באופן שוטף במידע "אוף דה-רקורד" ובונה עימם קשרים חמים וידידותיים, אפשר שהמאמץ התקשורתי נגד המלחמה לא היה יוצא לפועל.

קו 300 – קו פרשת המים

לא רק יחסים אישיים משפיעים על איכות העבודה העיתונאית, אלא גם הסדרים מוסדיים כדוגמת ועדת העורכים. מי שמשוחרר מהסדרים כאלה יכול לבצע את עבודתו בצורה טובה יותר. כך הוכח למשל בפרשת קו 300, גם היא ציון דרך חשוב בתולדות העיתונות הישראלית. אם מלחמת יום-הכיפורים הסירה את מעטה הקדושה מצה"ל, קו 300 הוציא גם את השב"כ מארון הקודש – במקרה הזה על-ידי הגיבורים המקצועיים של בכירי מערכת "חדשות", העיתון מבית שוקן שראה אור בשנים 1984–1993.
הפרשה החלה בשעות הערב של ה-12 באפריל 1984, כאשר אוטובוס בקו 300 בדרכו מתל אביב לאשקלון נחטף על-ידי ארבעה פלשתינים, שדהרו עימו אל תוך רצועת עזה. לפנות בוקר הסתערו לוחמי סיירת מטכ"ל על האוטובוס ושיחררו את נוסעיו. שני מחבלים נהרגו, ושניים נלקחו חיים מהאוטובוס. למחרת פורסם שארבעת המחבלים נהרגו בקרב החילוץ. צלם "חדשות" אלכס ליבק צילם את אחד המחבלים מובל חי, הולך על רגליו, בידי שני אנשים. הצנזורה אסרה לפרסם את התצלום. ב"חדשות" העבירו את המידע לידיעת ה"ניו-יורק טיימס", שפירסם על כך ידיעה. הפרסום גרר הקמת ועדת בדיקה על נסיבות מותם של המחבלים. ועדת העורכים שמעה על כך ונעתרה לבקשה שלא לפרסם דבר על החקירה. אבל ב"חדשות" התעקשו – ופירסמו את הידיעה.
"חדשות" ביצע מעשה נועז כשהפר את הנחיות הצנזורה, ושילם על כך פעמיים: הוא נסגר לארבעה ימים על-פי צו של שר הביטחון דאז משה ארנס, ובעיתון דבקה תדמית של כלי תקשורת "לא פטריוטי" בעיני חוגים מסוימים בציבור. אבל בדיעבד ברור שהפרת החוק התגמדה לנוכח התוצאה הסופית. "חדשות" עשה שירות חשוב לדמוקרטיה הישראלית. הוא החל תהליך שבסופו התברר לא רק שאנשי שב"כ הרגו את המחבלים וניסו לטפול את האשמה על תא"ל יצחק מרדכי, לימים שר הביטחון; התברר כי במשך שנים הפעיל השב"כ מערכת הונאה שיטתית שכללה מתן עדויות שקר בבתי-משפט. בסופו של דבר נאלצו ראש השב"כ אברהם שלום ובכירים אחרים ללכת הביתה.
גם כאן עמד ברקע לקח מלחמת יום-הכיפורים. רינו צרור, שנמנה עם עורכי "חדשות" באותם ימים, סיפר על כך באחרונה בתוכנית "ענני מלחמה" בגלי-צה"ל. לדבריו, העורכים היו "בוגרי יום-הכיפורים", ולהחלטתם להתעלם מהוראת הצנזורה היה קשר ישיר לתובנה שהחלה לחלחל ב-6 באוקטובר 1973; הם הבינו שלתקשורת אסור לנהוג באותה פסיביות צייתנית שאיפיינה את הכתבים והעורכים עד המלחמה.
אבל ההחלטה הייתה קלה יותר, משום ש"חדשות" היה פטור מההתחייבות שקיבלו על עצמם עיתונים אחרים – חברי ועדת העורכים – שלא לפרסם את דבר החקירה. נחמן שי, אז דוברו של שר הביטחון, ביקש מעורך "חדשות" יוסי קליין לא לפרסם את דבר הקמתה של ועדת החקירה. קליין סירב. "כיוון שאנחנו איננו חברים בוועדת העורכים, ראינו עצמנו פטורים מלקיים את החלטות הוועדה", הסביר אחר-כך.
לא רק ליבק לכד בעדשת המצלמה שלו את אחד המחבלים החיים. במערכת מעריב היה תצלום כזה של הצלם שמואל רחמני, שצילם את אחד המחבלים ליד האוטובוס כשהוא מובל על-ידי כוחות הביטחון. אלא שעורכי מעריב, שישבו בוועדת העורכים, שוכנעו על-ידי שר הביטחון שאם הפרשה תפורסם, ייגרם נזק חמור. החיבוק של ועדת העורכים מנע ממעריב למלא את תפקידו – ולפרסם. לא בכדי הסביר דוד בן-גוריון בשנות ה-50 את התחכום המניפולטיבי של השימוש בוועדה באומרו: "לקחתי את הגנב – ועשיתי אותו שומר". וכך, כאשר עיתונאים הופכים מספקי מידע לציבור לשומרי סודותיה של המדינה, הם חוטאים לתפקידם החברתי.

בג"ץ שניצר – קרבה ודאית לפגיעה ממשית

החופש מהסדרים כובלים עם השלטון איפשר גם את ציון הדרך החשוב השלישי בתולדות יחסי תקשורת-ביטחון בישראל: עתירתו של "העיר", מקומון מבית שוקן, לבג"ץ בעקבות פסילה של כתבה מפורטת של אלוף בן על הנעשה במוסד לביון ולתפקידים מיוחדים. העתירה, שהוגשה ב-1988, הובילה לפסיקה פורצת דרך, "פסיקת שניצר", על שמו של העותר הראשי, עורך "העיר" מאיר שניצר. שופטי בג"ץ שקלו את האיזון בין ביטחון לדמוקרטיה וצימצמו את סמכויות הצנזורה באופן משמעותי. הם קבעו כי היא רשאית לפסול רק פרסום מידע "שיש בו קרבה ודאית לפגיעה ממשית בבטחון המדינה".
שניצר ובן הצליחו להפעיל את המוסד השיפוטי העליון כדי למנוע מהצנזורה להסתיר מעין הציבור מידע שאין בו פגיעה ממשית בביטחון. גם כאן ניצב "העיר" בעמדה של עימות מול המוסד והצנזורה – והלך לבג"ץ. כמו "חדשות", גם השבועון התל אביבי לא היה חבר באותו מועדון סגור של שומרי סוד, ועדת העורכים. חברי המועדון הסתפקו תמיד בהבנות והסדרים עם הממסד הביטחוני ובדרך כלל נמנעו מעימותים. "העיר" יצא למאבק חזיתי על זכותו לפרסם – וניצח, לטובתה של העיתונות הישראלית כולה.
השורה התחתונה ברורה: יחסים הדוקים מדי במישור האישי או המוסדי בין עיתונאים לגורמים שלטוניים מניבים אולי מידע, אבל סכנתם רבה. אנשי ציבור מכירים היטב את יתרונות הטקטיקה של "פיתוי על-ידי קרבה", כפי שכינה זאת חוקר התקשורת האמריקני מייקל שאדסון, כדי להחליש את המוטיבציה של התקשורת להסתער עליהם. אבל ככל שקרבה ופיתוי מועילים לאנשי הציבור – סכנתם רבה לתקשורת, לציבור ולדמוקרטיה. עיתונאים שמבקשים להעניק לציבור את השירות שהוא ראוי לו, עדיף להם העימות. היזהרו מחיבוקים.

תאריך:  04/09/2013   |   עודכן:  04/09/2013
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
בלי חיבוקים
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
מאמר טוב ולקח חשוב
עתונאים סוג ג'  |  6/09/13 13:09
2
כן חיבוקים -אבל רק מצד שמאל
ערן גפני  |  10/09/13 14:03
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ד"ר חגי אורנשטיין
במסגרת מחקר מקיף שנערך במטרה לעמוד על הדינמיקות הפסיכולוגיות שהתקיימו בהנהגת מדינת ישראל ערב מלחמת יוה"כ עלה, כי הדינמיקה הקבוצתית של קבוצת "המטבחון" התאפיינה בתהליכים פסיכולוגיים הרסניים, אשר מנעו ממנה מלתפקד באופן מיטבי, ומלקבל את ההחלטות שנדרשו למניעת האסון שנגרם כתוצאה מהיערכותו הלקויה של צה"ל בפתיחת המלחמה
יניב שמאי
כדי להימנע מלרכוש דבש מזויף, על הצרכן לוודא כי על-גבי האריזה ישנו סימון של שם האורז, כתובתו ותאריך האריזה מסומן בגלוי    במידה ומחירו של הדבש נמוך באופן משמעותי, יש לבדוק את התווית במשנה תוקף
אירית אפק
הפורמולות המועשרות בברזל מכילות כ-12 מ"ג ברזל לליטר, אך רק כ-4%-6% ממנו נספג בגוף    חלב אם מכיל כ-1-0.3 מ"ג ברזל, אך רק כ-50% ממנו נספג במחזור הדם של התינוק, לכן גם תינוקות יונקים זקוקים לתוספת ברזל
דפי קומרינר
אין ספק שתוספי תזונה הם פתרון מצוין במצב של חוסר והריון זו תקופה שמועדת לחסרים בויטמינים, אבל אין שום הגיון בלקחת כמוסות ללא סיבה
יוסף כהן אלרן
קשה לאחוז בה, בשירה הזאת. כאילו חידודין דוקרים בבשרה ומקפיצים אותה, וכשסברת שכבר ראית את צבע השיר, הנה לפתע מתחלף הגוון והניגון משתנה וכבר אתה מצוי כמעט במקום אחר, תוהה איך נרקמו בתי השיר. כך, באיזו וירטואוזיות, מתוכננת או לא, כתוב ספר שיריו של יפתח אלוני, "שימותו הקוצים"
רשימות נוספות
ידיעות איחוד  /  אורן פרסיקו
מקבלי ההחלטות  /  אורן פרסיקו
תכתיב לוד  /  אורן פרסיקו
מטרת-העל  /  אורן פרסיקו
חזון אחרית הימים  /  אורן פרסיקו
שוטף פלוס 3,650  /  אורן פרסיקו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il