כשמדובר באנשי רוח, אני מסתכל עליהם משתי נקודות מוצא מתנגשות. מצד אחד, יש להם השפעה על דעת הקהל, מצד שני, הבנתם של רבים מהם את המציאות אינה עולה על הבנתם של "אנשים פשוטים".
תחת הכותרת "תנו גב לנתניהו", פונה העיתונאי
בן-דרור ימיני לסופרים
עמוס עוז ודוד גרוסמן, להוציא הודעת תמיכה בראש הממשלה, במאבקו הנחוש וההיסטורי בגרעין האירני. וכך כתב: "קומו נא עמוס עוז ודוד גרוסמן. אתם שמלקים את נתניהו, לפעמים בצדק, חייבים לתת לו גיבוי. גייסו את כוחכם כדי להתריע. משום שיש רגעים שבהם חשבונות פוליטיים אינם רלוונטיים. אנחנו מצויים ברגע כזה... אירן מצהירה בקול רם שהיא רוצה לחסל את הישות הציונית" (מעריב, 12.11.13).
המאמר של ימיני מתפרסם בדיוק באותו יום שבעיתון "ניו-יורק טיימס" מתפרסם מאמר מערכת העוין את נתניהו (היסטרי). באותו מאמר מבקש ימיני מצמד אנשי הרוח, לנצל את נגישותם לעיתונים זרים ("ניו-יורק טיימס", "לה-מונד" ו"דר-שפיגל"), ולשגר מהמקלדת שלהם את שורות התמיכה בראש הממשלה, כי עת צרה היא ליעקב.
אני לא מאמין שהשניים יכתבו מאמר תמיכה בנתניהו, מפני שעל-פי הקוד של העדר - תמיכה במנהיג יריב דומה לבגידה. אשמח להיות מופתע. זה לא היה מזמן שקבוצת אנשי רוח הפיצה עצומה חתומה נגד תקיפת אירן. הפנייה של ימיני לשניים שימשה אותי כתירוץ לשלוף מהארכיון כמה סרטונים רלוונטיים. אמרתי שהבנתם את המציאות לקויה?
הלכתי לארכיון...
לפניכם שלושה סרטונים
- בסרטון הראשון - דוד גרוסמן פונה לראש הממשלה אולמרט בדרישה לנסות להביא שלום. כפי שידוע - אולמרט ניסה ואבו מאזן סירב. האם האסימון ירד לגרוסמן?
- בסרטון השני - עמוס עוז אומר בנחרצות שהטרור הרג את השלום. האם הסיק את המסקנות הנכונות?
- בסרטון השלישי - יהושע סובול (איש רוח בזכות עצמו) מציע לשומעיו לא להתלהב יותר מדי מתבונתם של אנשי רוח, יען כי הם לא יותר חכמים מנגרים. אוי, כמה שהוא צודק...
שופופו...
