איסור פרסום חומרי חקירה לפני משפט

לפני עשרה חודשים פרסם משרד המשפטים הודעה לציבור, בדבר הצעת תיקון לחוק העונשין, לפיה ייקבע איסור פלילי בדבר פרסום חומר חקירה שמקורו בחקירת משטרה, וכן תהווה הדלפת חומרי חקירה לעיתונאים עבירה פלילית; הצעת החוק קבעה, כי המפרסם יהיה צפוי לעונש של עד שנת מאסר אחת, כאשר המדליף חומר מחקירת משטרה, דוגמת פרקליטים, שוטרים ושאר עובדי מדינה, יהיו צפויים, במצב דברים זה, לעונש של עד שלוש שנות מאסר בשל הדלפה שכזו. הצעת החוק, בנוסח שבו פורסמה היא בידי משרד המשפטים, זכתה לביקורת רבה בתקשורת ואף הודבק לה השם: "חוק ההסתרה". כעת, מקדמים היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה הפורש, עו"ד משה לדור - לפי פרסומים שונים בתקשורת - הצעת חוק מרוככת יותר, לפיה ייאסר פרסום חומרי חקירה גולמיים אולם לא ייאסר פרסום תוכנם. הצעת החוק המקודמת בידי משרד המשפטים, בנוסחה המרוכך, מכוונת למנוע פרסום שמות עדים, חומרי חקירה ומסמכים רגישים, אפילו שאינם פוגעים בפרטיות הנחקר או בחקירה עצמה. מטרת הצעת החוק הינה למנוע הדלפת פרטים ועניינים הקשורים לחקירה, טרם שהתגבשה החקירה וטרם שהוחלט אם יש מקום להגיש, אם בכלל, כתב-אישום בעניינו של החשוד, שעניינו מצוי - עדיין - בשלבי חקירה. שיטת ההדלפה בשנים האחרונות הולכת ומצטמצמת, בכל הכבוד הראוי, חזקת החפות של מי שעניינם מובא לדיון בבתי-משפט ואשר טרם הורשעו, בפסק-דין חלוט, כאשר כוונת הדברים הינה, הן באשר לזכויותיהם של חשודים, המצטמצמות ופוחתות, מדי שנה בשנה, בין בפסיקה של בית משפט העליון ובין בתיקוני חקיקה שונים, והן באשר לזכויותיהם של מי שהוגשו נגדם כתבי-אישום, אשר אף זכות החפות שלהם - הגם שהוגש נגדם כתב-אישום לבית משפט - מצטמצמת ופוחתת, מדי שנה בשנה, בתיקוני חקיקה שונים ובעיקר בפסיקתו של בית משפט העליון, הרואה בראיות שהוגשו נגד נאשמים אלה, במסגרת כתב-האישום, ראיות מנהליות, השוללות - במקרים מסוימים - חזקת החפות, המוקנית בדין הפלילי, הן לחשוד והן למי שהוגש נגדו כתב-אישום וטרם הורשע, אם בכלל, בפסק-דין חלוט. כבר עמדתי על כך, ברשימה קודמת, כי צו איסור הפרסום נשחק כמעט לחלוטין, וכראיה הבאתי את השתלשלות הדברים בעניינו של הזמר אייל גולן, שעל-אף שהוצא צו איסור פרסום בעניינו, ידע מרבית הציבור בישראל קודם ביטול צו איסור הפרסום, כי מדובר בזמר אייל גולן. הוספתי אף וכתבתי על כך, באותה רשימה וברשימות נוספות, כי גם עיקרון הסוביודיצה, אשר בוטל בתחום המשפט האזרחי ונותר קיים, בתחום המשפט הפלילי, נשחק ונעלם, כמעט לחלוטין. במציאות היומיומית של ריצה אחרי חדשות אמת וחדשות סרק, במטרה להשיג "סקופים" בכל מחיר, משלם עיקרון הסוביודיצה מחיר יקר, שעה שהעיתונות מתעלמת - כמעט כליל - מקיומו, ואין פוצה פה ומצפצף. בימים אלה, שעה ש"התפוצצה" בעיתונות פרשת השוחד המיוחסת לרב הראשי לשעבר לישראל, יונה מצגר, "זכינו" לראות את ראשה המכוער של שיטת הדלפת חומרי חקירה, על-ידי המשטרה, עושה את דרכה - בבטחה ובאין מפריע - אל דפי העיתונות. דומה - בכל הכבוד הראוי - כי נוצרה מעין מחויבות של משטרת ישראל לציבור של הדלפה קבועה, במסגרת כמות ה"סקופים" ולטרת הבשר, השבועית או היומית, שדורש הציבור. הציבור, שהורגל בחשיפת פרטים רגישים עד אינטימיים, מחקירת משטרה שלא הושלמה עדיין ושלא הוגשו נגד העצורים וגם/או נגד החשודים או מי מהם, בפרשה זו, כל כתבי האישום, דורש את שלו. הדלפה בלתי פוסקת של חומר אינטימי ורגיש מתוך חדרי החקירות. מי שהאזין למהדורת החדשות בשעות הצהריים, במהלכו של השבוע האחרון, "זכה" לנתח רכילות עסיסי, לפיו אמר הרב הראשי לשעבר לישראל לעוזרו, שהפך לעד מדינה נגדו, כי הוא יהיה ה"שולה זקן" שלו ובתמורה ידאג הוא לכך, כי הוא יקבל דירה עבור שירותיו אלה. גם אם הדברים נכונים וקיימת הקלטה שלהם, הרי אין כל סיבה ואין כל מקום להדליף מידע זה, בעיצומה של חקירה פלילית המתנהלת נגד הרב הראשי לישראל, שעה שאין כל מטרה חוקית העומדת ביסוד הדלפה זו. הרב יונה מצגר אינו מאזין לחדשות, בהיותו במעצר, כך שהדלפה שכזו לא תשבור את רוחו, ואם כוונת הדברים לפגוע בכבודו של עצור, יהא מעמדו אשר יהא, הרי לא לכך נועד שלב המעצר בחקירה פלילית. למגר את ההדלפות מן הראוי לחתוך את הקשר הבלתי רצוי - ולעתים הגובל בהפרות חוק ממש - בין העיתונות לבין המשטרה. אומנם, נעים מאוד לקרוא מעל דפי העיתונות או לשמוע בשידור בטלוויזיה, כי רב-פקד מסוים או יחידה מסוימת במשטרה אחראים לגילוי זה או אחר שהודלף לתקשורת. יחד עם זאת, מעבר למסע פרסום עצמי של משטרת ישראל וגם/או מי מחוקריה, כמו-גם ליטוף אגו עצמי, אין הדלפה זו משרתת איש ודומה עלי כי אין היא תורמת, כלל וכלל, לחקירה עצמה. מן הראוי לשנן לחוקרי משטרת ישראל את הוראת סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיה כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. צרכי חקירה הם נדבך חשוב מאוד בעבודתם של חוקרי משטרה בכלל, ובעבודתם של חוקרי משטרת ישראל בכלל זה. יחד עם זאת, צרכי החקירה חייבים להיות מאוזנים אל מול אינטרסים אחרים המוכרים בחקיקה ובהלכה הפסוקה, דוגמת זכותו של אדם לכבוד ולשמירה על פרטיותו וצנעת חייו ולמניעת כל פגיעה בה, שלא לצורך. הדלפת פרטים מוכמנים מחקירת משטרה לתקשורת, שיש בה משום פגיעה בפרטיותו וצנעת חייו של אדם, מהווה - לכשעצמה - הפרת הוראת חוק יסוד. נראה, כי אין די בקיומו של חוק יסוד זה, עד כדי כך שהפרקליטות הגיעה למסקנה כי יש צורך לאסור הדלפת חומרי חקירה מתוך החקירה ולהחמיר דווקא עם שוטרים, פרקליטים ועובדי מדינה המדליפים. חבל, כי יש צורך לטפל בעניין המהותי של הדלפות אסורות של חומרי חקירה מתוך חקירות המשטרה, בדרך של חקיקת חוק מיוחד לצורך כך. יחד עם זאת, משמפרים המשטרה, פרקליטים ועובדי מדינה את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והוראת סעיף 7(א) לחוק זה הופכת לאות מתה, הרי אין מנוס מכך, אלא לחוקק חוק מיוחד, שימנע ויגביל הדלפות שכאלה. כותב שורות אלה אינו חשוד דווקא על מי שמצדד בממסד, בכל הקשור להגבלות שמטיל הממסד על הפרט וכל הקורא רשימותיו ויודע דעותיו, מבין כי - ככלל - מתנגד הוא לכל הגבלה חוקית שהיא בכל הקשור לפרסומים שונים. כותב שורות אלה דוגל בגישתו של שופט בית המשפט העליון, לואיס דמביץ ברנדייס, לפיה "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". לעתים, אור מסמא יתר על המידה, יכול לגרום לעיוורון. זהו המקרה של החוק שמטרתו למנוע פרסום של חומרי חקירה, כדי למנוע הכשלת חקירה, במחיר התלות סתם, בעיקרון חופש הביטוי.