על-מנת לבנות 150,000 דירות למגורים צריך יוזמה, קרקע, פועלים והרבה הרבה כסף. יוזמה יש בשפע. קיבלנו שר אוצר עם בטריות אנרג'ייזר, לפחות בשרירי הלסת, ואת כל מה שכתב עליו בעיתון הוא ידבר על מימושו, על אפנו ועל חמתנו, בין אם צריך אותו ובין אם לאו.
קרקע גם יש, היא בידי המדינה. כך שגם הנושא הזה יסתדר. פועלים יבואו מסין, השר כבר שוחח עם השגריר, העניין פתיר, לפחות כאמור באזור שרירי הלסת, כלומר, אם יהיה כסף, יהיו גם פועלים.
נשאר אם כן הנושא המרכזי, והוא הכסף. הכסף מתוכנן לבוא מקופות הפנסיה שלנו, אשר מכספן ישקיעו הגופים המוסדיים בפרויקט הדירות ויקבלו תשואה אשר שיעוריה המובטחים יסוכמו בין המדינה למממנים. וכאשר מדובר על תשואה מובטחת, משמע שאם הפרויקט לא יניב את התשואה הנדרשת, אנו נשלם באמצעות אוצר המדינה למממנים את התשואה הזו מכיסינו.
נשאלת השאלה, מדוע אם ייווצרו תנאים אשר יצדיקו את מכירת הדירות, והדבר יפתור גם בעיית תשואה ככל שתהיה בעתיד, מדוע לא למכור דירות מן הסוג הזה? האם ייתכן שיהיו בידי המדינה עשרות אלפי דירות ריקות להשכרה ללא ביקוש, ובמקביל יהיה ביקוש לדירות לרכישה, והמדינה במקביל עוד תפצה את היזמים על אי-הגעה לסף תשואה?
לדעתי, ברור כבר היום שאם לא בתחילת הדרך, אז לפחות בהמשכה, יוצעו חלק מהדירות הנ"ל למכירה, בשל מצבי שוק משתנים, בשל הצורך להקדים הכנסות בפרויקטים מסוימים ובשל צרכים רבים אחרים, ומשום מה איש לדעתי לא מדבר על זה.
לקיחה בחשבון מראש של אפשרות מכירה של חלק מהדירות, תשפיע על הרבה היבטים של הפרויקט, תשפיע על האטרקציה שבמימונו, תשפיע על מערך חוזים והסכמים ארוכי טווח שייחתמו בין גורמים שונים, ולכן נכון להגדיר כבר כעת את המסגרת והגבולות של מכירת חלק מהדירות, או מיד לאחר בנייתן או לאחר תקופת שכירות של כמה שנים, על-מנת להבטיח כמה יותר מראש את התועלת לכלל הציבור מהשכרת הדירות וממכירת חלקן על-פי עקרונות וגבולות שנקבעו מראש.
