ביקורו העשירי של שר החוץ האמריקני
ג'ון קרי לא נועד להדגים את ידידותו הגדולה של הממשל הנוכחי של ארצות-הברית לישראל, אלא להפך - להגביר את בידודה. אפילו ראש ממשלת ישראל, מעריץ גדול של הדמוקרטיה האמריקנית, היה לספקני ביותר בכנות כוונותיה של המעצמה האמריקנית. בייחוד בכל האמור בעצירת השאיפה האירנית להשגת נשק גרעיני.
אבל אם חשבתם שישראל היא המדינה היחידה שמוצאת כי ידידתה הגדולה, היחידה, נוטשת אותה לאנחות - טעיתם. זוהי המדיניות הרשמית של הממשל הנוכחי בכל החזיתות, בכל העימותים מול כוחות המבקשים לבתר לעצמם נתח גדול יותר מן ההגמוניה העולמית. הסכם הביניים שנחתם בין המעצמות, בהובלת ארה"ב, לבין אירן מדאיג מאוד גם את ערב הסעודית. מאז 1938 לא נחתם הסכם שנתן כה הרבה תמורת כה מעט (חוץ מהסכמי אוסלו כמובן). יש פרשנים הטוענים כי הסכמי מינכן 1938 היו אף פחות מבישים מן ההסכם הנוכחי. וינסטון צ'רצ'יל אמר כי "ניתנה לנו הברירה בין כלימה לבין מלחמה. בחרתם בכלימה ותקבלו מלחמה". גם
בנימין נתניהו אמר שההסכם הוא "שגיאה היסטורית". אבל מי זה נתניהו? כולו ראש מדינה חסרת חשיבות במזרח הים התיכון, לא שר המושבות של אימפריה. מעמדו כה חלש שלא יכול היה לומר בפה מלא "שוב בגידה ביהודים". על השולחן במינכן היה מונח היחס האלים כלפי היהודים ברחבי הרייך השלישי. ליל הבדולח התרחש 6 שבועות לאחר הסכם מינכן. כיום מדינת היהודים המבודדת מאוימת בפה מלא בהשמדה, ומהותו של הסכם הביניים היא הפקרתה הסופית. מוחמד זריף שם לב, והאיומים החריפו. גם הפולש הערבי לארץ ישראל שם לב - והגביר את מאמציו לבצע לילות בדולח מרובים.
העיצומים נגד אירן כבר אינם. מיליארדים מתחילים לזרום לאוצר המהפכה האיסלאמית. הסרכזות מעשירות אורניום 235 ביתר שאת, כור הפלוטוניום הולך ונבנה, המימון לארגוני הטרור רץ בשטח, ואיש חסותם של האירנים, אסד, ממשיך במלחמת השמד ללא מצרים. גם התרגיל האווירי המשותף של ישראל וארה"ב במארס 2014 אינו אלא אדום בוהק לפעולה ישראלית עצמאית. להדגשת הנקודה, הכריז הנשיא אובמה כי לאירן הזכות לפתח יכולת גרעינית, גם אם לא צבאית, למרות הצהרות נתניהו כי אירן הקדישה את עצמה להשמדת ישראל.
פחד הנטישה מאחורינו
האמון של הישראלים בממשל האמריקני הנוכחי צונח. מחצית הנשאלים בסקר עדכני הביעו חוסר אמון באמריקה, ואת הצורך להתנתק מן הבלעדיות האמריקנית. פחות מ-20 אחוז מאמינים שהסכם הכניעה לאירן יכול לעצור את השעטה שלה לעבר נשק גרעיני.
דוד סולווי מקנדה אמר את הדברים באופן הברור ביותר: "ההסכמים מסכנים את עצם קיומה של ישראל. הממשל היה רוצה להביא להובלתה של ישראל אל מחוץ למסדרונות ההיסטוריה". כדי להדגיש את כוונתם האמיתית של ההסכמים, הגדיר אותם מוחמד צאדק אלחוסייני, יועץ בכיר לממשל חתאמי, כ"הסכם חודייבייה בז'נבה". לכל מוסלמי ברורה המשמעות. הסכם חודייבייה הוא הסכם שנועד להפרה, על-פי הדוגמה של מוחמד כובש מכה.
הבידוד הישראלי הוא הקשה מזה עשרות בשנים. על סמך הבידוד, ממשיך שר החוץ האמריקני קרי להפעיל לחץ כבד על ישראל כדי שתתקפל לשטח ההריגה המרוכז ביותר, בעוד שהמנהיגות הפלשתינית מקשיחה את עמדותיה עוד ועוד. קרי דורש שישראל תגיע להסכם עם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלשתינית, אך מתעלם מן העובדה שפת"ח, תנועתו של עבאס, הולכת ומתמסרת להיטלר הפלשתיני.
היטלר הפלשתיני הוא כינויו של ג'מאל אבו-אלרוב, חבר פרלמנט מאזור ג'נין, שמימש את זכותו הדמוקרטית להבעת דעה נחרצת לעבר ג'יבריל רג'וב, נאמנו של אבו-מאזן, באמצעות שלושה אגרופים לפרצוף, בלב העיר בית אל (ראמאללה בלע"ז). בתגובה, גירש אותו מחמוד עבאס משורות הפת"ח, מעשה שזיכה את היטלר הפלשתיני באהדה גדולה. אחד ממעריציו כתב בעמוד הפייסבוק כדלקמן: "כולנו היטלר, אנו איתך אפילו עד מוות". קרבות אש ונסיונות חיסול בין שני המחנות כבר החלו. ייתכן כי החיכוך בין האישים יוביל להחלפת המנהיגות הפלשתינית, כמו שחמאס החליף אותה בעזה. הכל גלוי וידוע גם לממשל האמריקני, אך אינו מוריד את הלחץ האמריקני למסור את לב הארץ לאיסלאמו-נאצים אפילו במעלה אחת מאלף.
תדע מדינת היהודים כי ננטשה, ואין לה על מי לסמוך.
אבל לפני שנפרוץ בבכי, הבה ונראה כיצד מטפלת ארה"ב במשבר לא פחות קשה, המאיים על מדינה הרבה יותר גדולה. הכלכלה השלישית בגודלה בעולם - יפן.
ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, ערך ביקור ממלכתי במקדש יאסוקוני לזכר חללי הצבא היפני. ביקור זה החולק כבוד למפקדי הצבא במלחמת העולם, מעורר מחאות בסין. הביקור אינו מקרי. אחרי שנה שלמה של בקשות ותחנונים מן הממשל האמריקני להגביל את התאוותנות הסינית לכוח, להפסיק את ניסיונות ההשתלטות שלה על איים המצויים בריבונות יפנית, הבין שינזו אבה כי מן הממשל הזה לא ייוושע, ואם אין אני לי מי לי. סכנת המלחמה שבה מדובר אינה מבוטלת, היוזמה ההתקפית היא כולה סינית, האיתגור האווירי הוא כולו סיני. אך ג'ון קרי, כשנפגש עם הסינים, לא פצה פה באשר להתגרות הסינית. לעומת זה, הוא לא היסס להביע הסתייגות מביקורו של ראש ממשלה יפני בבית עלמין יפני. וושינגטון אינה סומכת עוד על שיקול דעתו של ראש ממשלת בת-הברית הקרובה ביותר שלה באוקינוס השקט, ומעדיפה להפיס את דעתה של בייג'ינג, המתנהגת כבריון השכונתי.
ואם יפן, שבמשך עשרות בשנים נזהרה מכל ביטוי או גילוי בעל גוון לאומני או צבאי, נשארת לבדה מול הענק הסיני, מה יגיד אותו אזוב קיר - מדינת היהודים הבלתי רצויה?
ממשל אובמקרי מתנער בשיטתיות מכל בנות הברית המסורתיות, הדמוקרטיות, ומתחבר ליריבות המסורתיות, האנטי-דמוקרטיות, הרודניות. למעשה, מבחינה אידיאולוגית, אליהן הוא שייך. המסלול הזה נקבע רעיונית לפני זמן רב, שכן בראכּ חוסיין אובמה אינו אמריקני בתפיסתו, אלא פועל כשליח של הרודנות האיסלאמו-קומוניסטית שהצליח לשחק את המשחק ולהגיע למשרה הרמה ביותר.
ראש ממשלת יפן הגיע למסקנה שהוא על ארה"ב של אובמהקרי אינו יכול לסמוך, ולכן הוא עושה דברים כראות עיניו. אוסטרליה מנהלת מדיניות עצמאית בדרום האוקינוס השקט. מצרים מוכנה לוותר על סיוע החוץ הביטחוני מארה"ב ופנתה לרוסיה לחימושה ולסעודיה למימונה בעסקה של 2 מיליארד דולר. וכך גם הליכוד, כגוש הפוליטי המוביל של מדינת היהודים, חייב לנער את חוצנו מן ההתבטלות בפני אמריקה, וללכת בדרכו המוצהרת - ארץ ישראל לעם ישראל. האינטרס של מדינת היהודים הוא לשמור על ארץ ישראל. ארץ ישראל ללא הבקעה וההר היא כמו סירה עם חור גדול פעור במרכזה: בסופו של דבר היא תטבע, גם אם כל המשאבות פועלות. השד הדמוגרפי כבר אינו כה מפחיד, השד העדתי היה לבדיחה של עונת הבחירות, ומה שנשאר הוא שד הפחד מנטישה. גם זה מאחורינו כי כבר ננטשנו, בדיוק כמו יהודי אירופה שדרכם לארץ ישראל נסגרה מפניהם. זה הזמן לוותר על הסיוע הביטחוני, לייצר את צרכינו בעצמנו או בשיתוף פעולה עם שאר מאוכזבי אמריקה, ולהכות באיסלאמו-נאצים באגרוף ברזל.
