שנה אחרי ש
יאיר לפיד הצטרף ל
ממשלה ולכנסת עם קהל רב של 19 חברי מפלגתו, לא ניכר שינוי כלשהו לטובה בנתונים הכלכליים, רמת החיים או התקוות של אלה שבחרו בו. השר החדש שמביע את דעתו ומתכנן תוכניות אינספור - מתנהל כמו היה עדיין בקמפיין, מתגלה לא פעם כמי שטועה ומטעה, עדיין חובבן, להוט להוכיח את חוכמתו. המצביעים שלו, שאולי חלמו שיהיה, בהמשך, אלטרנטיבה לביבי, מבינים שלפיד הוא יותר ציור רורשאך של ביבי נתניהו. הולך בעקבותיו, ממלא את משאלותיו, מתנהג כמעריץ שלו, תוך כדי שהוא משמיע כמה "דעות עצמאיות" שלא יצא מהן הרבה.
מעמד הביניים
מי שיצא קירח מכל צד, הוא מעמד הביניים: סוס העבודה של מדינת ישראל המתאמץ כמו חמור ומשלם את כל הגירעונות כמו פרד טיפש. המדינה שמחזיקה במאגר האדמות לבנייה, היא בעל-בית קשוח ועריץ. קניית דירה תעלה לסוס העבודה ממעמד הביניים לא פחות מ-136 משכורות, מה שהופך דירה ליעד בלתי מושג. האם שר האוצר, ה"אבא" של מעמד הביניים, עושה משהו להקל על חיי העבדים? לא ולא. רק מכביד, רק נוטל את התקווה, מזגזג ומאכזב.
הצעת חוק שסוכלה
ועדת שרים לחקיקה שנוצרה לטפל בהצעת חוק שתקל על מעמד הביניים בנקודה ספציפית, הפילה את ההצעה למרות שזכתה לתמיכה של ארבעה חברי כנסת ממפלגות שונות. הצעה פשוטה ובלתי מתוחכמת שביקשה לבטל עמלת פירעון על החזר משכנתה לבנקים. ההצעה שהוגשה על-ידי
אילן גילאון (מרצ) ונכתבה על-ידי שני מומחים מהטכניון ומאוניברסיטת תל אביב, לא הצליחה לעבור בהצבעה למרות שכוונתה לעזור לאזרחים התמימים וישרי-הדרך.
יאיר לפיד, שנבחר על-ידי מצביעי מעמד הביניים, הצטרף ולא בפעם הראשונה לדאגת ממשל ביבי למען הבנקים, הקבלנים, חברות הענק והטייקונים, שהפער הכלכלי בינם לבין שאר האוכלוסייה הולך ומתרחב. העניים נעשים עניים יותר. ולטייקונים, אדירי-הון, נמחקים חובות במיליארדים; הגז הלאומי הפך כבר לגז פרטי; חברות הענק משלמות מינימום מס; שיטת הריכוזיות הופכת אותנו למדינה בעלת יוקר המחיה הגבוה מכל המדינות המתועשות וכן הלאה.
פירושה של אותה הצעת חוק שנפלה, שהיא דוגמה סמלית ליחסים המעוותים בין השלטון והאזרח, הוא זה: לקוח הבנק שלקח משכנתה ורוצה להחזיר את ההלוואה "לפני הזמן" ישלם מס לבנק - כך שהבנק חלילה לא יפסיד כסף, כאילו הבנק הוא הגוף הנצרך ומחזיר ההלוואה הוא בעל הממון.
כמה פרטים על משכנתאות למי שלא יודע: הישראלי הממוצע שהתחייב למשכנתה בבנק, יודע כי בתום 20 שנה של תשלומי ריבית חודשית לבנק, הוא שילם למעשה מחיר של שתי דירות. מחיר דירה אחת שילם לקבלן ואת אותו סכום שילם לבנק משך שני עשורים, בתשלומים חודשיים.
אינספור ישראלים מכירים את הפרוצדורה: קונים דירה, יש לבני הזוג או לאחד מהם סכום כסף מסוים וחסר עוד סכום כסף גדול. מתחילים את מסע המשכנתה, שראשיתו בחתימות על טופסי הבנק למשכנתאות והמשכו בסכום חודשי שמשולם על-ידי הקונים, לבנק, במשך 20 שנה.
עומר דורון מחברת "פשוט, משכנתא", הציג בפניי את התהליך שעוברים אותם ישראלים (לפי נתוני הלמ"ס). הסכום הממוצע שיקבל הישראלי בבנק יהיה 600 אלף שקל. סכום זה בממוצע, יסגור את עסקת הקנייה. מעכשיו "בעלי הדירה", ישלמו מדי חודש בממוצע (מותנה בתנאי הריבית החודשיים שסיכמו עם הבנקאי), סכום ממוצע של 3,200 שקל לחודש. זאת, כאמור, במהלך 20 שנה. אחרי 20 שנה הדירה היא בבעלותם, כבר ללא תשלומים חודשיים, והבנק הגדיל את הכנסותיו בעוד 1,200,000 שקל בממוצע. הממוצע קובע כי מחיר הדירה לתשלום היה 1,200,000 שקל, לכך תוסיפו בערך אותו סכום ששילמתם לבנק במהלך השנים ושילמתם, אם כן, מחיר של שתי דירות.
והיה וזכיתם בסכום כסף גדול: לעתים קורה מקרה שמח לאזרח בר-מזל. הוא זוכה, בירושה, במתנה, באקזיט, בהגרלה, בעסקה בסכום כסף גדול ש"משנה את חייו". הדבר הראשון שיחשוב לעשות הוא להחזיר מיד את החוב לבנק כדי לסיים את סאגת המשכנתה. בבנק, מחכה למחזיר מנהל הסניף או הסגן, שמסבירים לו שעליו לשלם קנס על החזרת החוב. סכום הקנס יהיה בין 5,000 ל-70 אלף שקל, תלוי בהסכמים שנעשו בזמן החתימה.
האזרח משלם קנס לבנק: האזרח הממושמע רוטן ומשלם. הבנק קיבל את כספו בחזרה וגרף עוד סכום. הבנק לא אוהב שמחזירים משכנתה. מי עוד לא אוהב את אותו אזרח שהשתחרר מחובותיו? המדינה, המנוהלת בתחום הזה על-ידי שר האוצר לפיד וראש הממשלה (שהוא שר אוצר-על).
אנחנו, הנושאים בעול, לעתים כסוס עבודה, לעתים כחמור נרצע וכפרד שלא חדלים לנצל אותם, משפשפים עיניים בתימהון. איך הממשלה, שאמורה לדאוג לאזרחים ולא לבנקים, ניצבת לימין הבנקים בנאמנות אינסוף, שלא יפסידו חלילה גרוש, שייהנו מכל הריביות, המשכנתאות, ההלוואות, הקנסות והעמלות, שימלאו את כיסם וירוקנו את כיסינו. מי אנחנו בכלל? זה נראה לכם נורמלי?
